לג.

תּוֹמְכֵי אוֹרַיְתָא, שֶׁנּוֹתְנִין מָעוֹת לְתַלְמִידֵי חֲכָמִים, זְכוּתָם גָּדוֹל מְאֹד, כִּי עַל יְדֵי מָמוֹנָם שֶׁמַּחֲזִיקִין הַתַּלְמִידֵי חֲכָמִים, יְכוֹלִין הַתַּלְמִידֵי חֲכָמִים לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה וּלְהוֹלִיד הֲלָכוֹת וְחִדּוּשֵׁי תּוֹרָה; נִמְצָא שֶׁיֵּשׁ לָהֶם חֵלֶק בְּהַתּוֹרָה, שֶׁנּוֹלְדָה וְנִתְגַּלָּה עַל יָדָם. וְכָל הַמָּמוֹן שֶׁהֵם נוֹתְנִין לְהַתַּלְמִידֵי חֲכָמִים וְנֶחְסָר לְפִי שָׁעָה אֶצְלָם, נִתְמַלֵּא לָהֶם אַחַר כָּךְ עַל יְדֵי הַהֲלָכוֹת שֶׁנִּתְחַדְּשִׁין עַל יָדָם כַּנַּ”ל. שֶׁעַל יְדֵי זֶה נִשְׁפָּע חֶסֶד, וְחוֹזֵר וְנִתְמַלֵּא הַחֶסְרוֹן. וְהֵם זוֹכִין לְשַׁעֲשׁוּעַ עוֹלָם הַבָּא, וּלְהֶאָרַת שְׁלשָׁה קַוֵּי הָאֱמֶת לְאַרְבָּעָה חֶלְקֵי הַדִּבּוּר וְכוּ’ (כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בֶּ’אֱמֶת וֶאֱמוּנָה’ אוֹת מ’): (ח”ב תורה ב’)