מו.

טוֹב מְאֹד לָאָדָם לְהַרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ לִתֵּן בְּכָל פַּעַם עַל פִּדְיוֹן לְצַדִּיקִים וִירֵאִים, כְּדֵי לְהַמְתִּיק וּלְבַטֵּל מִמֶּנּוּ כָּל הַדִּינִים; הַיְנוּ אֲפִלּוּ כְּשֶׁאֵין לוֹ צָרָה חַס וְשָׁלוֹם, אַף עַל פִּי כֵן יִתֵּן בְּכָל עֵת עַל פִּדְיוֹן כְּדֵי לְהַמְתִּיק מֵעָלָיו הַדִּינִים, שֶׁלֹּא יָבוֹא לִידֵי צָרָה חַס וְשָׁלוֹם: (חיי מוהר”ן סימן תקל”ט)