כב.

כָּל הַמִּצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים וְכָל עֲבוֹדַת ה’ הֵם בְּחִינַת הוֹלָדָה, כִּי עִקַּר תּוֹלְדוֹתֵיהֶן שֶׁל צַדִּיקִים הֵם מַעֲשִׂים טוֹבִים. וּכְמוֹ שֶׁהַיּוֹלֶדֶת קֹדֶם הוֹלָדָה צְרִיכָה לִסְבֹּל כַּמָּה חֲבָלִים וְצִירִים, וְלִצְעֹק כַּמָּה קָלִין שֶׁל אָח וַאֲבוֹי וְכוּ’ - כְּמוֹ כֵן מַמָּשׁ בַּעֲבוֹדַת ה’, כְּשֶׁרוֹצֶה לַעֲבֹד אֵיזֶה עֲבוֹדָה אוֹ תְּשׁוּבָה בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ כַּמָּה יְגִיעוֹת, וְצָרִיךְ לִצְעֹק כַּמָה קָלִין שֶׁל אָח וַאֲבוֹי וְכַמָּה גְּנִיחוֹת וְכַמָּה כְּפִילוֹת וְכַמָּה הַטָּיוֹת וְכוּ’, וּבִפְרָט בַּהַתְחָלָה, שֶׁאָז קָשֶׁה מְאֹד, כִּי כָּל הַתְחָלוֹת קָשׁוֹת, וְאָז צְרִיכִין בְּיוֹתֵר כַּמָּה קָלִין וְכַמָּה גְּנִיחוֹת וְכוּ’ קֹדֶם שֶׁמַּתְחִילִין אֵיזֶה הַתְחָלָה; וְגַם לְאַחַר כָּךְ, לְאַחַר הַהַתְחָלָה, אֵינוֹ בָּא בְּנָקֵל עֲבוֹדַת ה’, וּצְרִיכִין כַּמָּה יְגִיעוֹת וְכַמָּה תְּנוּעוֹת כַּנַּ”ל קֹדֶם שֶׁזּוֹכִין לַעֲשׂוֹת אֵיזֶה עֻבְדָּא שֶׁיִּהְיֶה לָהּ הִדּוּר, רַק הַהַתְחָלָה קָשָׁה מְאֹד כַּנַּ”ל. עַל כֵּן אַל יְבַהֲלוּךָ רַעְיוֹנֶיךָ עַל כָּל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלֶיךָ, כִּי בְּהֶכְרֵחַ לִסְבֹּל הַכֹּל כַּנַּ”ל, וּלְפוּם צַעֲרָא אַגְרָא: (ח”ב תורה ד’ אות ב’)