ו.

אֵין רָאוּי לַחֲשֹׁב לְקַבֵּל שָׂכָר עַל שׁוּם דָּבָר, כִּי כָּל הַמַּעֲשִׂים טוֹבִים - הַכֹּל מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ. עַל כֵּן אֲפִלּוּ אִם הָאָדָם זוֹכֶה לִפְעָמִים לְאֵיזֶה יְשׁוּעָה וְהִתְקָרְבוּת קְצָת, אַל יַחֲשֹׁב שֶׁזָּכָה לָזֶה עַל יְדֵי תּוֹרָתוֹ וּתְפִלָּתוֹ וּמַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים; כִּי הַכֹּל מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ כַּנַּ”ל, וְלוּלֵא חַסְדּוֹ הַגָּדוֹל - כְּבָר הָיָה נִטְבָּע חַס וְשָׁלוֹם בַּמֶּה שֶׁהָיָה נִטְבָּע רַחֲמָנָא לִצְלָן: (תורה ב’ בסוף)