סב.

עַל יְדֵי צַדִּיקֵי אֱמֶת נִמְשָׁכִין בְּחִינַת ‘מַיִם קָרִים’ וּמְחַיִּים נַפְשׁוֹ הָעֲיֵפָה; וַאֲזַי זוֹכֶה לְהִתְפַּלֵּל בְּכָל לִבּוֹ, עַד שֶׁכָּל עַצְמוֹתָיו שׁוֹמְעִין הֵיטֵב כָּל דִּבּוּרֵי הַתְּפִלָּה, וְאָז תְּפִלָּתוֹ בִּבְחִינַת “כָּל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה וְכוּ’”, שֶׁמִּתְפַּלֵּל עִם כָּל כֹּחוֹ וּמֹחוֹ שֶׁבְּעַצְמוֹתָיו - שֶׁזֶּה עִקַּר שְׁלֵמוּת הַתְּפִלָּה: (תורה ס”ז אות ח’)