צד.

עִקַּר הַתְּפִלָּה, שֶׁיֹּאמַר: ‘בָּרוּךְ אַתָּה ה’ וְכוּ’’ - כִּפְשׁוּטוֹ; וְזֶה עִקַּר כַּוָּנַת הַתְּפִלָּה, שֶׁיְּכַוֵּן פֵּרוּשׁ הַמִּלּוֹת בִּפְשִׁיטוּת וְיִשְׁמַע מַה שֶּׁהוּא אוֹמֵר. וְאֵין לְהִתְפַּלֵּל עִם כַּוָנוֹת הָאֲרִ”י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, אֲפִלּוּ אוֹתָן הַלּוֹמְדִין כִּתְבֵי הָאֲרִ”י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה; כִּי אִם מִי שֶׁזּוֹכֶה לְהַשִּׂיג הַכַּוָּנוֹת כָּל כָּךְ, עַד שֶׁכָּל הַכַּוָּנוֹת שֶׁל הָאֲרִ”י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הֵם אֶצְלוֹ כְּמוֹ פֵּרוּשׁ הַמִּלּוֹת, כִּי כֵן הוּא אֵצֶל גְּדוֹלֵי הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים; אֲבָל מִי שֶׁאֵינוֹ זוֹכֶה לָזֶה - אֵין לְהִתְפַּלֵּל עִם כַּוָּנוֹת, רַק יְכַוֵּן פֵּרוּשׁ הַמִּלּוֹת כִּפְשׁוּטוֹ כַּנַּ”ל: (ח”ב תורה ק”כ, שיחות הר”ן סימן ע”ה)