צה.

אֲפִלּוּ אִם אֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל כְּלָל, יַכְרִיחַ אֶת עַצְמוֹ עַל כָּל פָּנִים לְדַבֵּר דִּבּוּרֵי הַתְּפִלָּה בִּפְשִׁיטוּת גָּמוּר, כְּמוֹ תִּינוֹק בְּבֵית הַסֵּפֶר מַמָּשׁ. וְיֹאמַר כָּךְ כַּמָּה וְכַמָּה דִּבּוּרִים בִּפְשִׁיטוּת גָּמוּר, וְיַטֶּה אָזְנוֹ וְלִבּוֹ לְמַה שֶּׁהוּא אוֹמֵר, וִיצַמְצֵם אֶת מַחֲשַׁבְתּוֹ מְאֹד, שֶׁלֹּא תִּתְפַּזֵּר מַחֲשַׁבְתּוֹ לַחוּץ, רַק תִּהְיֶה כָּל מַחֲשַׁבְתּוֹ בְּתוֹךְ דִּבּוּרֵי הַתְּפִלָּה, וְיִתְפַּלֵּל כָּךְ כְּסֵדֶר בִּפְשִׁיטוּת גָּמוּר; עַד שֶׁבְּתוֹךְ כָּךְ עַל פִּי רֹב יָבוֹא לְהִתְעוֹרְרוּת, לְהִתְפַּלֵּל בְּהִתְלַהֲבוּת וְחֵשֶׁק; רַק שֶׁלֹּא יַעֲמִיד זֹאת לְנִסָּיוֹן: (שיחות הר”ן ע”ה)