צו.

הַכְּלָל, שֶׁהָאָדָם צָרִיךְ לְהַכְרִיחַ אֶת עַצְמוֹ בְּכָל הַכֹּחוֹת וּבְכָל מִינֵי עֵצוֹת לְכָל הַדְּבָרִים שֶׁבִּקְּדֻשָּׁה, בִּפְרָט לִתְפִלָּה שֶׁהוּא גָּבוֹהַּ מְאֹד מְאֹד; וְאִם אַף עַל פִּי כֵן אֵינוֹ זוֹכֶה - אָסוּר לוֹ לִפֹּל בְּדַעְתּוֹ כְּלָל, וְיִשְׁתַּדֵּל לוֹמַר אַחַר כָּךְ אֵיזֶה קַפִּיטְל תְּהִלִּים אוֹ בַּקָּשָׁה וּתְחִנָּה אַחֶרֶת בְּכַוָּנָה; וְאִם גַּם זֶה אֵינוֹ זוֹכֶה - מַה לַּעֲשׂוֹת, וִיצַפֶּה לִישׁוּעָה עֲדַיִן, אוּלַי יִזְכֶּה בִּרְבוֹת הַיָּמִים לִתְפִלָּה בְּכַוָּנָה. וְעַל יְדֵי זֶה תֵּלֵךְ לָבֶטַח דַּרְכֶּךָ, וְתִזְכֶּה לְכָל טוּב: (שיחות הר”ן סימן ע”ה)