י.

גַּם יֵשׁ עוֹד תִּקּוּן לְתַאֲוַת מָמוֹן, דְּהַיְנוּ שֶׁיִּסְתַּכֵּל לַשֹּׁרֶשׁ שֶׁמִּשָּׁם בָּא כָּל הַמָּמוֹן וְכָל הַהַשְׁפָּעוֹת, וְעַל יְדֵי הִסְתַּכְּלוּתוֹ שָׁם - יִתְבַּטֵּל תַּאֲוָתוֹ; כִּי שָׁם, בְּשָׁרְשׁוֹ, הַשֶּׁפַע כֻּלּוֹ הוּא אוֹר צַח וּמְצֻחְצָח וְתַעֲנוּג רוּחָנִי, וְאֵין מִתְאַוֶּה אֶלָּא לְמַטָּה, וּמִי הוּא הַפֶּתִי יָסוּר הֵנָּה לְהַשְׁלִיךְ תַּעֲנוּג רוּחָנִי וְלִקַּח תַּעֲנוּג עָב. אֲבָל לְזֹאת הַהִסְתַּכְּלוּת אִי אֶפְשָׁר לָבוֹא עַד שֶׁיְּתַקֵּן אֶת בְּרִיתוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: “וּמִבְּשָׂרִי אֶחֱזֶה אֱלוֹהַּ”, שֶׁבַּתְּחִלָּה צָרִיךְ לְתַקֵּן בְּשַׂר קֹדֶשׁ - וְאָז יוּכַל לְהִסְתַּכֵּל בֶּאֱלֹקוּת. וּבִשְׁבִיל זֶה עִקַּר הַתִּקּוּן שֶׁל תַּאֲוַת מָמוֹן הוּא עַל יְדֵי בְּרִית, וּכְשֶׁמְּתַקֵּן בְּרִיתוֹ - אִי אֶפְשָׁר לִפֹּל לְתַאֲוַת מָמוֹן: (תורה כג, ה)