יח.

עַל יְדֵי שֶׁיִּהְיֶה שׂוֹנֵא בֶצַע, שֶׁיִּשְׂנָא אֶת הַמָּמוֹן בְּתַכְלִית הַשִּׂנְאָה, עַל יְדֵי זֶה יִזְכֶּה לָבוֹא לְהַחָכְמָה וְהַשֵּׂכֶל שֶׁעַל יָדוֹ זוֹכִין לְהַשָּׂגַת אֱלֹקוּת. וְכֵן לְהֵפֶךְ, עַל יְדֵי אַהֲבַת מָמוֹן - הוּא נוֹפֵל מִזֶּה הַשֵּׂכֶל, וְנוֹפֵל לִשְׁטוּת וּכְסִילוּת וּלְעַצְבוּת וּמָרָה שְׁחֹרָה, וְהַקְּלִפּוֹת וְהַסִּטְרָא אַחֲרָא מְסַבְּבִין אוֹתוֹ בְּסִבּוּבִים שֶׁלָּהֶם, שֶׁהֵם הַהִפּוּךְ מִשֵּׂכֶל הַנַּ”ל: (תורה ל’ אות ד’)