ד.

עִקַּר הַצַּעַר שֶׁיֵּשׁ לְהָאָדָם מְהַיִּסּוּרִין וְהַצָּרוֹת וְהַהַרְפַּתְקָאוֹת שֶׁעוֹבְרִים עָלָיו חַס וְשָׁלוֹם, הוּא רַק מֵחֲמַת שֶׁלּוֹקְחִין מִמֶּנּוּ הַדַּעַת, עַד שֶׁאֵין מִסְתַּכֵּל עַל הַתַּכְלִית שֶׁהוּא כֻּלּוֹ טוֹב; כִּי אִם יִסְתַּכֵּל עַל הַתַּכְלִית - בְּוַדַּאי אֵינָם רָעוֹת כְּלָל, רַק טוֹבוֹת גְּדוֹלוֹת, כִּי כַּוָּנַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הוּא בְּוַדַּאי רַק לְטוֹבָה: אִם לְהַזְכִּירוֹ שֶׁיָּשׁוּב בִּתְשׁוּבָה, אִם לְמָרֵק עֲווֹנוֹתָיו עַל יְדֵי הַיִּסּוּרִין הָאֵלּוּ. וְרָאוּי לוֹ לִשְׂמֹחַ מְאֹד בְּהַיִּסּוּרִין כְּשֶׁיִּסְתַּכֵּל עַל הַתַּכְלִית שֶׁהוּא כֻּלּוֹ טוֹב כַּנַּ”ל. וּמִזֶּה בָּא מַה שֶּׁנִּטְבָּע בָּאָדָם לִסְתֹּם עֵינָיו בְּחָזְקָה מְאֹד כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ יִסּוּרִים וּכְאֵבִים גְּדוֹלִים מְאֹד רַחֲמָנָא לִצְלָן, כִּי עַל יְדֵי שֶׁסּוֹתֵם עֵינָיו, עַל יְדֵי זֶה בּוֹרֵחַ בְּשָׁרְשׁוֹ אֶל הַתַּכְלִית הַטּוֹב הַנִּצְחִי שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהִכָּלֵל בּוֹ כִּי אִם בִּסְתִימוּ דְּעַיְנִין מֵחֵיזוּ דְּהַאי עָלְמָא לְגַמְרֵי (עַיֵּן בִּפְנִים בְּתוֹרָה ס”ה): (תורה ס”ה אות ג’)