לב.

כְּשֶׁאָדָם חָזָק בֶּאֱמוּנָה מְאֹד, זוֹכֶה אַחַר כָּךְ לָבוֹא אֶל הַשֵּׂכֶל; וְכָל מַה שֶּׁמְּחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ בֶּאֱמוּנָה יוֹתֵר - בָּא אֶל שֵׂכֶל יוֹתֵר. כִּי הַדָּבָר שֶׁהָיָה צָרִיךְ מִתְּחִלָּה לְהַאֲמִין, מֵחֲמַת שֶׁלֹּא הֵבִין הַדָּבָר - זוֹכֶה אַחַר כָּךְ לַהֲבִינוֹ בַּשֵּׂכֶל עַל יְדֵי אֱמוּנָתוֹ הַחֲזָקָה, אַךְ אַחַר כָּךְ יֵשׁ לוֹ דְּבָרִים גְּבוֹהִים יוֹתֵר שֶׁהֵם נִסְתָּרִים מִמֶּנּוּ, וְאֵינוֹ יָכוֹל לַהֲבִינָם בְּשֵׂכֶל, וַאֲזַי צָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק יוֹתֵר בֶּאֱמוּנָה, לְהַאֲמִין בְּמַה שֶּׁנִּסְתָּר מִמֶּנּוּ עַתָּה וְאֵינוֹ מֵבִין בְּשֵׂכֶל, עַד שֶׁיִּזְכֶּה לְהָבִין גַּם אֵלּוּ הַדְּבָרִים בְּשֵׂכֶל, וְכֵן לְעוֹלָם. אֲבָל צָרִיךְ לִהְיוֹת הָאֱמוּנָה חֲזָקָה מְאֹד מְאֹד, עַד שֶׁתִּתְפַּשֵּׁט הָאֱמוּנָה בְּכָל הָאֵיבָרִים, וַאֲזַי יָכוֹל לִזְכּוֹת לָבוֹא אֶל הַשֵּׂכֶל עַל יְדֵי הָאֱמוּנָה כַּנַּ”ל: (תורה צ”א)