נה.

אֱמוּנָה הוּא דָּבָר חָזָק מְאֹד. וְעַל יְדֵי אֱמוּנָה וּתְמִימוּת בְּלִי שׁוּם חָכְמוֹת זוֹכִין לָבוֹא לִבְחִינַת רָצוֹן, שֶׁהוּא לְמַעְלָה אֲפִלּוּ מֵחָכְמָה דִּקְדֻשָּׁה, דְּהַיְנוּ שֶׁיִּזְכֶּה שֶׁיִהְיֶה לוֹ רָצוֹן מֻפְלָג חָזָק מְאֹד אֵלָיו יִתְבָּרַךְ בְּהִשְׁתּוֹקְקוּת נִמְרָץ מְאֹד - עַד שֶׁלֹּא יֵדַע כְּלָל מַה לַּעֲשׂוֹת מִגֹּדֶל הַהִשְׁתּוֹקְקוּת, וְיִצְעַק בִּכְלוֹת הַנֶּפֶשׁ וְכוּ’: (שיחות הר”ן סימן ל”ב)