נו.

יֵשׁ שֶׁבָּאִים עֲלֵיהֶם מַחֲשָׁבוֹת עַל הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה מֵחֲמַת שֶׁלֹּא נוֹלְדוּ בִּקְדֻשָּׁה כָּרָאוּי, וְיֵשׁ שֶׁהוֹסִיפוּ עַל זֶה מַעֲשֵׂיהֶם הָרָעִים שֶׁעָשׂוּ בְּעַצְמָם, כִּי יֵשׁ עֲבֵרוֹת שֶׁהֵם מַכְנִיסִים כְּפִירוֹת בָּאָדָם. וְעַל כָּל זֶה צְרִיכִין בּוּשָׁה וְלֵב נִשְׁבָּר, שֶׁמִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ חֲקִירוֹת וּמַחֲשָׁבוֹת כָּאֵלּוּ חַס וְשָׁלוֹם שֶׁהֵם כְּנֶגֶד אֱמוּנָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה, רָאוּי לוֹ לְהִתְבַּיֵּשׁ מְאֹד מְאֹד עַל שֶׁבָּא לָזֶה בַּעֲווֹנוֹתָיו; וְעַל יְדֵי הַבּוּשָׁה וְלֵב נִשְׁבָּר יְגָרֵשׁ וִישַׁבֵּר הַכְּפִירוֹת. גַּם כְּבָר מְבֹאָר עֵצָה גְּדוֹלָה לֶאֱמוּנָה: לוֹמַר וּלְדַבֵּר הָאֱמוּנָה בְּפִיו, (כַּנַּ”ל בְּאוֹת מ”ה): (שיחות הר”ן סימן ל”ב)