נז.

מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֱמוּנָה - חַיָּיו חַיִּים, אֲבָל בְּלֹא אֱמוּנָה חַס וְשָׁלוֹם - אֵין לוֹ חַיִּים כְּלָל. כִּי אֵין אָדָם שֶׁלֹּא יַעַבְרוּ עָלָיו תְּלָאוֹת רַבּוֹת וְהַרְפַּתְקָאוֹת וְצָרוֹת, כִּי אָדָם לֶעָמָל יֻלָּד; וּכְשֶׁיֵּשׁ לוֹ אֱמוּנָה, אֲזַי אֲפִלּוּ כְּשֶׁבָּאִים עָלָיו יִסּוּרִים וְצָרוֹת חַס וְשָׁלוֹם - יוּכַל לְנַחֵם אֶת עַצְמוֹ וּלְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמוֹ כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יְרַחֵם עָלָיו וְיֵיטִיב אַחֲרִיתוֹ, וְהַיִּסּוּרִין הֵם לוֹ לְטוֹבָה וּלְכַפָּרָה, כִּי כָּל מַה שֶּׁעוֹשֶׂה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הוּא בְּוַדַּאי לְטוֹבָה גְּדוֹלָה; אֲבָל מְחַקֵּר, שֶׁאֵין לוֹ אֱמוּנָה, כְּשֶׁבָּא עָלָיו אֵיזֶה צָרָה - אֵין לוֹ לְמִי לִפְנוֹת, וְאֵין לוֹ בַּמֶּה לְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמוֹ וּלְנַחֵם אֶת עַצְמוֹ, עַל כֵּן אֵין לוֹ שׁוּם חַיִּים כְּלָל, מֵאַחַר שֶׁהוֹלֵךְ בְּלִי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּבְלִי הַשְׁגָּחָה רַחֲמָנָא לִצְלָן. אֲבָל עַל יְדֵי אֱמוּנָה חַיָּיו טוֹבִים תָּמִיד כַּנַּ”ל: (שיחות הר”ן סימן ל”ב)