אֲנָחָה

אֲנָחָה וּגְנוּחֵי שֶׁל אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי הוּא יָקָר מְאֹד, כִּי הוּא שְׁלֵמוּת הַחֶסְרוֹנוֹת. אֲבָל אִי אֶפְשָׁר לְהַשְׁלִים הַחִסָּרוֹן עַל יְדֵי אֲנָחָה, כִּי אִם עַל יְדֵי הִתְקָרְבוּת לְהַצַּדִּיק שֶׁהוּא הָרַב הָאֱמֶת שֶׁבַּדּוֹר, כִּי מִמֶּנּוּ מְקַבְּלִין הָרוּחַ חַיִּים לְהַשְׁלִים הַחִסָּרוֹן עַל יְדֵי אֲנָחָה (עַיֵּן ‘צַדִּיק’ י”א): (תורה ח’ אות א’ ב’)

כְּשֶׁאָדָם מִתְפַּלֵּל כָּרָאוּי בִּדְבֵקוּת אוֹ מִתְבּוֹדֵד כָּרָאוּי, וּבְאֶמְצַע הוּא נוֹפֵל מִמַּדְרֵגָתוֹ - זֶה נִמְשָׁךְ מִפְּגַם הָאֱמוּנָה. וַאֲזַי צָרִיךְ שֶׁיְּשַׁבֵּר לִבּוֹ בְּקִרְבּוֹ, וְיִתְבַּיֵּשׁ בְּעַצְמוֹ עַל שֶׁנָּפַל וְנִשְׁלַךְ מִשָּׁמַיִם לָאָרֶץ, וִירַחֵם עַל עַצְמוֹ עַד שֶׁיִּתְאַנֵּחַ, וְעַל יְדֵי הָאֲנָחָה - יַחֲזֹר לְמַדְרֵגָתוֹ: (תורה ק”ח)

אֲנָחָה דִּקְדֻשָּׁה יְקָרָה מְאֹד, כִּי עַל יְדֵי שֶׁמִּתְאַנֵּחַ עַל שֶׁרָחוֹק מֵהַקְּדֻשָּׁה, עַל יְדֵי זֶה נִפְסָק מֵחֶבֶל הַטֻּמְאָה וְנִתְקַשֵּׁר לְחֶבֶל דִּקְדֻשָּׁה. וְכֵן לְהֵפֶךְ חַס וְשָׁלוֹם, כְּשֶׁמִּתְאַנֵּחַ עַל אֵיזֶה דְּבַר תַּאֲוָה שֶׁהוּא נִכְסָף אֵלֶיהָ - הוּא לְהֶפֶךְ חַס וְשָׁלוֹם: (תורה ק”ט)

אֲנָחָה שֶׁמִּתְאַנֵּחַ הָאָדָם עַל עֲווֹנוֹתָיו אוֹ עַל מִעוּט הַשָּׂגָתוֹ, הִיא יוֹתֵר טוֹב מִכַּמָּה סִגּוּפִים וְתַעֲנִיּוֹת: (תורה ק”ט)

(עַיֵּן עוֹד מֵעִנְיַן אֲנָחָה: עַזּוּת אוֹת ב’ ג’, שֶׁעַל יְדֵי אֲנָחָה דִּקְדֻשָּׁה שׁוֹבְרִין עַזּוּת הַגּוּף, וַאֲזַי הַנְּשָׁמָה יְכוֹלָה לְהִתְקָרֵב לְהַגּוּף לְהוֹדִיעַ לוֹ מֵהַשָּׂגוֹת שֶׁהִיא מַשֶּׂגֶת וְכוּ’, עַיֵּן שָׁם.)