יא.

מַה שֶׁיֵּשׁ כַּמָּה לוֹמְדִים שֶׁלּוֹמְדִים תּוֹרָה הַרְבֵּה - וְאֵינָם חוֹזְרִים בִּתְשׁוּבָה, וְאַדְּרַבָּא, הֵם חוֹלְקִים עַל הַצַּדִּיקִים, זֶה מֵחֲמַת שֶׁלּוֹמֵד שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ, כִּי אִם בִּשְׁבִיל כָּבוֹד וְרַבָּנוּת, לְהִתְיַהֵר וּלְקַנְטֵר, וַאֲזַי עַל יְדֵי הַתּוֹרָה נִכְנָס בּוֹ עַרְמֻמִּיּוּת יוֹתֵר, כִּי בְּהַתּוֹרָה יֵשׁ שְׁתֵּי בְּחִינוֹת: “צַדִּיקִים יֵלְכוּ בָם - וּפוֹשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם”, וַאֲזַי מֵהַתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה - נַעֲשֶׂה לוֹ פֶּה לְדַבֵּר עַל הַצַּדִּיק עָתָק בְּגַאֲוָה וָבוּז. וְיֵשׁ צַדִּיקִים גְּדוֹלִים מֻבְחָרִים, שֶׁהֵם יוֹדְעִים מֵאֵיזֶה הֲלָכוֹת שֶׁל הַתּוֹרָה נַעֲשׂוּ אֶצְלָם אֵלּוּ הַצֵּרוּפִים רָעִים שֶׁמְּדַבְּרִים עַל הַצַּדִּיקִים; וְהֵם מַעֲלִים אֵלּוּ הַצֵּרוּפִים, וְחוֹזְרִים וְעוֹשִׂים מֵהֶם הֲלָכוֹת וְכוּ’, (כַּמְבֹאָר בִּפְנִים, עַיֵּן שָׁם בְּסִימָן י”ב): (תורה י”ב אות א’)