יח.

אַף עַל פִּי שֶׁנִּדְמֶה לְהָאָדָם שֶׁמְּדַבֵּר בְּלֹא לֵב, אַף עַל פִּי כֵן גַּם זֶה טוֹב מְאֹד, וּכְשֶׁיְּדַבֵּר כָּךְ הַרְבֵּה דִּבּוּרִים - עַל יְדֵי זֶה עַל פִּי רֹב יִזְכֶּה שֶׁיִּתְעוֹרֵר לִבּוֹ לְדַבֵּר בְּהִתְעוֹרְרוּת הַלֵּב כָּרָאוּי, כִּי הַדִּבּוּר יֵשׁ לוֹ כֹּחַ גָּדוֹל לְעוֹרֵר אֶת הָאָדָם. וַאֲפִלּוּ אִם עוֹבְרִים יָמִים וְשָׁנִים הַרְבֵּה, וְנִדְמֶה לוֹ שֶׁלֹּא פָּעַל עֲדַיִן כְּלוּם בְּדִבּוּרָיו וְשִׂיחָתוֹ, אַף עַל פִּי כֵן אַל יִפֹּל מִזֶּה כְּלוּם, כִּי בְּוַדַּאי הַדִּבּוּרִים עוֹשִׂים רֹשֶׁם, עַל דֶּרֶךְ מָשָׁל: כְּמוֹ מַיִם הַיּוֹרְדִים עַל אֶבֶן, אַף עַל פִּי שֶׁנִּדְמֶה שֶׁאֵין לְהַמַּיִם כֹּחַ כְּנֶגֶד הָאֶבֶן הַקָּשָׁה, וְאֵין נִכָּר רֹשֶׁם הַמַּיִם בָּאֶבֶן, אַף עַל פִּי כֵן כְּשֶׁהַמַּיִם יוֹרְדִים עַל הָאֶבֶן כַּמָּה וְכַמָּה זְמַנִּים רְצוּפִים - הֵם עוֹשִׂים נֶקֶב בָּאֶבֶן, כַּנִּרְאֶה בְּחוּשׁ; כְּמוֹ כֵן אֲפִלּוּ אִם לִבּוֹ לֵב הָאֶבֶן, וְאֵין נִכָּר בּוֹ רֹשֶׁם דִּבּוּרָיו וּתְפִלּוֹתָיו, אַף עַל פִּי כֵן בִּרְבוֹת הַיָּמִים וְהַשָּׁנִים יִנְקֹב לִבּוֹ הָאֶבֶן עַל יְדֵי שִׂיחָתוֹ, כְּמוֹ “אֲבָנִים שָׁחֲקוּ מַיִם” כַּנַּ”ל. וְטוֹב שֶׁיֹּאמַר הָאָדָם בִּשְׁעַת הַהִתְבּוֹדְדוּת: הַיּוֹם אֲנִי מַתְחִיל לְהִתְדַבֵּק בְּךָ, וְיַעֲשֶׂה בְּכָל פַּעַם הַתְחָלָה, כִּי כָּל הַהַמְשָׁכוֹת הוֹלְכִין אַחַר הַהַתְחָלוֹת, וּכְמוֹ שֶׁאוֹמְרִים שֶׁהַהַתְחָלָה הִיא כְּמוֹ חֲצִי דָּבָר שֶׁל כָּל הַמַּעֲשֶׂה; נִמְצָא מִמַּה נַּפְשָׁךְ: יַעֲשֶׂה בְּכָל פַּעַם הַתְחָלָה וְיֹאמַר כַּנַּ”ל, כִּי מִמַּה נַּפְשָׁךְ: אִם מִקֹּדֶם הָיָה טוֹב - עַכְשָׁו יִהְיֶה יוֹתֵר טוֹב, וְאִם חַס וְשָׁלוֹם מִקֹּדֶם לֹא הָיָה טוֹב - בְּוַדַּאי צָרִיךְ וּמֻכְרָח לַעֲשׂוֹת הַתְחָלָה חֲדָשָׁה כַּנַּ”ל: (שיחות הר”ן סימן רל”ד)