ז.

עִקַּר הַהִתְבּוֹדְדוּת הוּא בַּלַּיְלָה, שֶׁאָז הַכֹּל יְשֵׁנִים, וְגַם שֶׁיִּהְיֶה הַמָּקוֹם חוּץ מֵהָעִיר, שֶׁיֵּלֵךְ בְּדֶרֶךְ יְחִידִי, דְּהַיְנוּ בְּמָקוֹם שֶׁאֵין בְּנֵי אָדָם הוֹלְכִים שָׁם אֲפִלּוּ בַּיּוֹם. וְעַל יְדֵי זֶה שֶׁמִּתְבּוֹדֵד בַּלַּיְלָה בְּדֶרֶךְ יְחִידִי כַּנַּ”ל, וּמְפַנֶּה לִבּוֹ וְדַעְתּוֹ מִכָּל עִסְקֵי הָעוֹלָם הַזֶּה, וּמְבַטֵּל הַכֹּל, עַד שֶׁמְּבַטֵּל אֶת עַצְמוֹ לְגַמְרֵי; דְּהַיְנוּ שֶׁבַּתְּחִלָּה מִתְפַּלֵּל הַרְבֵּה עַד שֶׁמְּבַטֵּל מִדָּה זֹאת, וְאַחַר כָּךְ מְבַטֵּל מִדָּה זֹאת, וְאַחַר כָּךְ מְבַטֵּל אֶת עַצְמוֹ לְגַמְרֵי, שֶׁלֹּא יִשָּׁאֵר בּוֹ שׁוּם גֵּאוּת וְשׁוּם מַמָּשׁוּת, עַד שֶׁיִּהְיֶה בְּעֵינָיו כְּאַיִן וּכְאֶפֶס מַמָּשׁ, עַד שֶׁזּוֹכֶה לָבוֹא לִבְחִינַת בִּטּוּל בֶּאֱמֶת. וְעַל יְדֵי זֶה נִכְלָל נַפְשׁוֹ בְּשָׁרְשׁוֹ, וְעַל יְדֵי זֶה נִכְלָל כָּל הָעוֹלָם עִמּוֹ בְּשָׁרְשׁוֹ, דְּהַיְנוּ שֶׁנִּכְלָל עִמּוֹ הַכֹּל בְּאַחְדוּתוֹ יִתְבָּרַךְ: (תורה נ”ב)