ט.

כְּשֶׁאָדָם מִתְפַּלֵּל בִּדְבֵקוּת, אוֹ מִתְבּוֹדֵד כָּרָאוּי, וּבָאֶמְצַע הוּא נוֹפֵל מִמַּדְרֵגָתוֹ - זֶה נִמְשָׁךְ מִפְּגַם הָאֱמוּנָה. וְאָז צָרִיךְ שֶׁיְּשַׁבֵּר לִבּוֹ בְּקִרְבּוֹ, וְיִתְבַּיֵּשׁ בְּעַצְמוֹ עַל שֶׁנָּפַל מִשָּׁמַיִם לָאָרֶץ, וִירַחֵם עַל עַצְמוֹ עַד שֶׁיִּתְאַנֵּחַ; וְעַל יְדֵי הָאֲנָחָה יַחֲזֹר לְמַדְרֵגָתוֹ: (תורה ק”ח)