טז.

כָּל הַמִּצְווֹת שֶׁעוֹשִׂין בִּימֵי הַחֹל, אֵין לָהֶם כֹּחַ לֵילֵךְ לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ - כִּי אִם בְּשַׁבָּת, אָז עוֹלִין וְהוֹלְכִין לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִשְׁתַּעֲשֵׁעַ בָּהֶם - אַף אִם נַעֲשִׂים עַל יְדֵי קָטָן שֶׁבַּקְּטַנִּים, וּבְלִי כַּוָּנָה וּשְׁלֵמוּת הָרָאוּי לְהַמִּצְוָה; וְהֵם עוֹשִׂין דֶּרֶךְ כְּבוּשָׁה וּרְחָבָה לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְכָל זֶה נַעֲשֶׂה עַל יְדֵי אֲכִילַת שַׁבָּת, שֶׁהוּא עִקַּר כְּבוֹד שַׁבָּת כַּנַּ”ל: (תורה רע”ז)