טו.

עִקַּר כְּבוֹד שַׁבָּת הִיא הָאֲכִילָה. כִּי אֲכִילַת שַׁבָּת יְקָרָה מְאֹד, כִּי הוּא כֻּלּוֹ אֱלֹקוּת, כֻּלּוֹ קֹדֶשׁ, וְעַל כֵּן מִצְוָה גְּדוֹלָה לְהַרְבּוֹת בַּאֲכִילַת שַׁבָּת; וְהוּא תִּקּוּן לְחִלּוּל שַׁבָּת: (תורה רע”ז)