יח.

עַל יְדֵי הַשִּׂמְחָה שֶׁל שַׁבָּת זוֹכֶה לְחֵרוּת, וְאָז הַדַּעַת בִּשְׁלֵמוּת וְאֵינוֹ מְבֻלְבָּל. וְעַל יְדֵי זֶה זוֹכֶה לְיִרְאָה עִם דַּעַת, בְּלִי כְּסִילוּת, וּמַעֲלֶה כָּל הַיִּרְאוֹת הַנְּפוּלוֹת, שֶׁלֹּא יִהְיֶה מִתְיָרֵא מִשּׁוּם דָּבָר, לֹא מֵאֵיזֶה שַׂר וְאָדוֹן וְכַיּוֹצֵא, רַק מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְבַדּוֹ: (ח”ב תורה י”ז)