יט.

וְצָרִיךְ לִזָּהֵר מְאֹד מְאֹד לִהְיוֹת אַךְ שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵב בְּשַׁבָּת. כִּי מַעֲלוֹת וּקְדֻשַּׁת שַׁבָּת גְּדוֹלָה וִיקָרָה מְאֹד, כַּמְבֹאָר בְּכָל הַסְּפָרִים וּבִפְרָט בְּרֵאשִׁית חָכְמָה בְּשַׁעַר הַקְּדֻשָּׁה בִּתְחִלָּתוֹ, וְרָאוּי לִלְמֹד שָׁם וְלָשִׂים לִבּוֹ הֵיטֵב עַל כָּל הַדְּבָרִים הַנֶּאֱמָרִים שָׁם בְּעֹצֶם מַעֲלַת קְדֻשַּׁת שַׁבָּת, כְּדֵי שֶׁיִּתְלַהֵב לִבּוֹ לְקַבֵּל שַׁבָּת בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה וַעֲצוּמָה. כִּי עִקַּר מִצְוַת כְּבוֹד שַׁבַּת קֹדֶשׁ, הִיא הַשִּׂמְחָה, לִהְיוֹת שָׂמֵחַ מְאֹד בְּשַׁבַּת קֹדֶשׁ, וְלִבְלִי לְהַרְאוֹת חַס וְשָׁלוֹם שׁוּם עַצְבוּת וּדְאָגָה כְּלָל בְּשַׁבָּת, וּלְהַרְבּוֹת בְּתַעֲנוּגֵי שַׁבָּת בְּכָל מִינֵי תַּעֲנוּג, הֵן אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, הֵן מַלְבּוּשִׁים כְּפִי מַה שֶּׁיּוּכַל; כִּי אֲכִילַת שַׁבָּת הוּא כֻּלּוֹ קֹדֶשׁ, כֻּלּוֹ רוּחָנִיּוּת, כֻּלּוֹ אֱלֹקוּת, וְעוֹלֶה לְמָקוֹם אַחֵר לְגַמְרֵי מִן אֲכִילַת חֹל. אַשְׁרֵי הַמִּשְׁתַּדֵּל לִשְׂמֹחַ בְּשַׁבָּת, כִּי עִקַּר כְּבוֹד שַׁבָּת הוּא הַשִּׂמְחָה כַּנַּ”ל: (ח”ב תורה י”ז)