יא.

בִּגְלַל כֵּן צָרִיךְ שֶׁתֵּדַע: אֲפִלּוּ אִם אַתָּה מְשֻׁקָּע בִּמְדוֹר הַקְּלִפּוֹת, וְאַתָּה בְּמַדְרֵגָה תַּחְתּוֹנָה מְאֹד, עַד שֶׁנִּדְמֶה לְךָ שֶׁאִי אֶפְשָׁר עוֹד לְהִתְקָרֵב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ מֵחֲמַת שֶׁנִּתְרַחַקְתָּ מְאֹד מִמֶּנּוּ, אַף עַל פִּי כֵן תֵּדַע שֶׁאֲפִלּוּ בִּמְקוֹמְךָ - גַּם כֵּן שָׁם תּוּכַל לִמְצֹא אֱלֹקוּתוֹ, וּמִשָּׁם אַתָּה יָכוֹל לְדַבֵּק אֶת עַצְמְךָ בּוֹ יִתְבָּרַךְ, וְלָשׁוּב אֵלָיו בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה; כִּי לֹא רְחוֹקָה הִיא מִמְּךָ, אֶלָּא שֶׁבִּמְקוֹמְךָ שָׁם רַבּוּ הַלְּבוּשִׁים: (תורה ל”ג אות ב’)