מא.

אֲפִלּוּ הָאֲנָשִׁים הַפְּשׁוּטִים (שֶׁקּוֹרִין פְּרָאסְטַאקִיס), וַאֲפִלּוּ הָרְשָׁעִים, וַאֲפִלּוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם לְהַבְדִּיל - כֻּלָּם מְקַבְּלִין חִיּוּת מֵהַתּוֹרָה. וְעַל כֵּן אֲפִלּוּ מִי שֶׁהוּא אִישׁ פָּשׁוּט, כְּגוֹן שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִלְמֹד, אוֹ שֶׁהוּא בְּמָקוֹם שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִלְמֹד, אַף עַל פִּי כֵן גַּם אָז מְקַבֵּל חִיּוּת מֵהַתּוֹרָה; עַל כֵּן גַּם אָז צָרִיךְ לְהַחֲזִיק אֶת עַצְמוֹ בְּיִרְאַת שָׁמַיִם בְּכָל מַה שֶּׁיּוּכַל, אֲפִלּוּ בְּשָׁעָה שֶׁהוּא בּוֹדֵל מִן הַתּוֹרָה, וַאֲפִלּוּ מִי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִלְמֹד. כִּי כֻּלָּם מְקַבְּלִים חִיּוּת מִן הַתּוֹרָה הַנֶּעְלֶמֶת - עַל יְדֵי הַצַּדִּיק הַגָּדוֹל שֶׁמִתְנַהֵג בִּפְשִׁיטוּת לִפְעָמִים, וְעַיֵּן בִּפְנִים: (ח”ב תורה ע”ח)