מב.

וַאֲפִלּוּ מִי שֶׁנָּפַל חַס וְשָׁלוֹם מְאֹד מְאֹד, וּמֻנָּח בִּשְׁאוֹל תַּחְתִּיּוֹת חַס וְשָׁלוֹם, אַף עַל פִּי כֵן יֵּשׁ לוֹ תִּקְוָה גְּדוֹלָה עַל יְדֵי הַצַּדִּיק הַגָּדוֹל הָאֲמִתִּי, כִּי עַל יָדוֹ יְכוֹלִין הַכֹּל לְקַבֵּל חִיּוּת מֵהַקְּדֻשָּׁה בְּכָל מָקוֹם שֶׁהֵם. עַל כֵּן בֶּאֱמֶת אֵין שׁוּם יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם כְּלָל (קַיין יֵאוּשׁ אִיז גָאר נִיט פַאר הַאנְדִין), וְאֵיךְ שֶׁהוּא, אֲפִלּוּ אִם נָפַל לְמָקוֹם שֶׁנָּפַל רַחֲמָנָא לִצְלַן, אַף עַל פִּי כֵן מֵאַחַר שֶׁמְּחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ בְּמַה שֶּׁהוּא - עֲדַיִן יֵשׁ לוֹ תִּקְוָה לָשׁוּב וְלַחֲזֹר אֵלָיו יִתְבָּרַךְ. וְהָעִקָּר הוּא: “מִבֶּטֶן שְׁאוֹל שִׁוַּעְתִּי”, כִּי גַּם צְעָקָה מִשְּׁאוֹל תַּחְתִּיּוֹת אֵינָהּ נֶאֱבֶדֶת לְעוֹלָם, וְיִצְעַק וְיִצְעַק וְיִצְעַק, וְלֹא יִתְיָאֵשׁ עַצְמוֹ מִן הַצְּעָקָה לְעוֹלָם, רַק יִצְעַק וְיִתְחַנֵּן לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ תָּמִיד, יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה, עַד יַשְׁקִיף וְיֵרֶא ה’ מִשָּׁמָיִם: (ח”ב תורה ע”ח)