הַמְקֹרָבִים שֶׁל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת הַחוֹסִים בְּצֵל כְּנָפָיו בֶּאֱמֶת, הֵם צְרִיכִים לְהִתְחַזֵּק מְאֹד בַּעֲבוֹדַת ה' כָּל יְמֵי חַיֵּיהֶם, וְאֵין צְרִיכִין לָחוּשׁ וְלִדְאֹג כְּלָל, רַק לַחֲסוֹת וְלִבְטֹחַ וּלְהִשָּׁעֵן בֶּאֱמֶת עַל כֹּחַ וּזְכוּת הַצַּדִּיק הַקָּדוֹשׁ הַהוֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם. כִּי מַה אִם הַנְּשָׁמוֹת שֶׁלֹּא הִכִּירוּ אוֹתוֹ כְּלָל הֵם מְצַפִּים עַל הַתִּקּוּנִים שֶׁלּוֹ, מִכָּל שֶׁכֵּן אוֹתָם שֶׁזָּכוּ בְּחַיִּים חִיּוּתָם לְהִתְקָרֵב אֵלָיו וְלַחֲסוֹת בְּצֵל כְּנָפָיו בֶּאֱמֶת, שֶׁבְּוַדַּאי יְקַבְּלוּ עַל־יְדֵי־זֶה תִּקּוּן גָּדוֹל לְנִשְׁמָתָם וְכוּ', עַיֵּן פְּנִים (שם סימן קצא).