בְּכָל יוֹם וָיוֹם צָרִיךְ הָאָדָם לְקַבֵּל הִתְחַדְּשׁוּת הַמֹּחִין, וְהַמֹּחִין הֵם בְּחִינַת רְאִיָּה בְּעֵינֵי הַשֵּׂכֶל. וּכְמוֹ שֶׁבְּכֹחַ הָרְאוּת מַמָּשׁ, יֵשׁ מִי שֶׁכֹּחַ הָרְאוּת שֶׁלּוֹ יָפֶה וְיָכוֹל לִרְאוֹת לְמֵרָחוֹק, וְיֵשׁ שֶׁאֵין כֹּחַ הָרְאוּת שֶׁלּוֹ חָזָק, וְעַל־כֵּן הוּא צָרִיךְ לְהִתְקָרֵב לְהַדָּבָר שֶׁהוּא רוֹצֶה לִרְאוֹת וּלְהִסְתַּכֵּל בּוֹ יָפֶה. כֵּן בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, יֵשׁ מִי שֶׁמֹּחוֹ צַח וְיָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל אוֹ לִלְמֹד בְּלִי עִיּוּן; וְיֵשׁ מִי שֶׁצָּרִיךְ לְהַעֲלוֹת בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ מִקֹּדֶם שֶׁיְּדַבֵּר, וְאִם יְדַבֵּר מִקֹּדֶם שֶׁיַּעֲלֶה בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ – יִהְיֶה הַדִּבּוּר בְּלִי מַחֲשָׁבָה. וְזֶה בְּחִינַת מֹחִין דְּקַטְנוּת, בְּחִינַת דִּינִים, וְהוּא תָּמִיד בְּשָׁוֶה וְאֵינוֹ יָכוֹל לָבוֹא לְהִתְחַדְּשׁוּת הַמֹּחִין. וְעַל־ יְדֵי תְּשׁוּבָה מֵאַהֲבָה זוֹכֶה לְשֵׂכֶל צַח, שֶׁזֶּה בְּחִינַת מֹחִין דְּגַדְלוּת, שֶׁהֵם בְּחִינַת רַחֲמִים וַחֲסָדִים, וְאָז יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל וְלִלְמֹד בְּלִי עִיּוּן, וּבְכָל יוֹם וָיוֹם זוֹכֶה לְהִתְחַדְּשׁוּת הַמֹּחִין.