כא

מִי שֶׁהוּא אִישׁ אֱמוּנָה, הַתְּשׁוּבָה שֶׁלּוֹ יוֹתֵר קַלָּה, כִּי אֵין צָרִיךְ לִסְבֹּל יִסּוּרֵי הַתְּשׁוּבָה כָּל־כָּךְ, מֵאַחַר שֶׁגַּם בִּשְׁעַת הָעֲבֵרָה לֹא הָיָה תַּעֲנוּגוֹ בִּשְׁלֵמוּת, כִּי מֵאַחַר שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֱמוּנָה, מִסְּתָמָא יָדַע כִּי מָרָה תִּהְיֶה בָּאַחֲרוֹנָה, רַק שֶׁלֹּא הָיָה יָכוֹל לְהִתְגַּבֵּר עַל תַּאֲוָתוֹ, וְעַל־כֵּן תְּשׁוּבָתוֹ קַלָּה יוֹתֵר (שם פו).