טו

הַצַּדִּיק־הָאֱמֶת דָּן גַּם אֶת הַחוֹלְקִים עָלָיו לְכַף־זְכוּת, בַּאֲשֶׁר שֶׁבֶּאֱמֶת אֵין חוֹלְקִים עָלָיו כְּלָל, כִּי אִם הָיָה בֶּאֱמֶת מְדַבֵּר דְּבָרִים כָּאֵלּוּ וְעוֹשֶׂה מַעֲשִׂים כָּאֵלּוּ כְּמוֹ שֶׁבּוֹדִים הַחוֹלְקִין עָלָיו, אָז בְּוַדַּאי הָיָה רָאוּי בֶּאֱמֶת לַחֲלֹק עָלָיו. אֲבָל אַחַר שֶׁהוּא וְהַמְקֹרָבִים אֵלָיו יוֹדְעִים שֶׁכָּל דִּבְרֵי הַבּוֹדִים וְהַחוֹלְקִים, הַכֹּל שְׁקָרִים וּכְזָבִים אֲשֶׁר לֹא עָלוּ עַל לִבּוֹ כְּלָל, אִם־כֵּן מִמֵּילָא אֵין חוֹלְקִין רַק עַל מִי שֶׁעָשָׂה מַעֲשִׂים כָּאֵלּוּ, אֲבָל לֹא עַל הַצַּדִּיק כְּלָל. וְאִם הָיוּ גַם הֵם יוֹדְעִים גֹּדֶל מַעֲלַת צִדְקָתוֹ וּקְדֻשָּׁתוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק, בְּוַדַּאי לֹא הָיוּ חוֹלְקִים עָלָיו, רַק אַדְּרַבָּא הָיוּ רָצִים אַחֲרָיו בְּהִתְלַהֲבוּת נִפְלָא כָּרָאוּי (שם קפא).