יט

אִם לֹא הָיָה יֵצֶר הָרָע לְהָאָדָם, אָז לֹא הָיָה לַעֲבוֹדָתוֹ שְׁלֵמוּת כְּלָל, כִּי צְרִיכִין לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עִם הַיֵּצֶר הָרָע גַּם־כֵּן דַּיְקָא, בִּבְחִינַת "וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם" - בִּשְׁנֵי יִצְרֵיכֶם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל. וְלִפְעָמִים מִזְדַּמֵּן לוֹ אֲפִלּוּ לְמִי שֶׁאֵינוֹ אִישׁ כָּשֵׁר שֶׁמִּתְפַּלֵּל בְּהִתְלַהֲבוּת, וְזֶה בָּא מֵחֲמִימוּת הַיֵּצֶר הָרָע שֶׁיֶּשׁ לוֹ, רַק שֶׁהוּא אֵינוֹ מְקַבֵּל עַל זֶה שָׂכָר. וְעִקַּר הַשְּׁלֵמוּת - לַעְצֹר וּלְעַכֵּב הַחֲמִימוּת בְּעֵת הַתַּאֲווֹת, וְלִקַּח כָּל הַחֲמִימוּת וְהַהִתְלַהֲבוּת וּלְהַכְנִיס בְּתוֹךְ עֲבוֹדַת הַשֵּׁם, לְהִתְפַּלֵּל וְלַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם בַּחֲמִימוּת וְהִתְלַהֲבוּת דִּקְדֻשָּׁה (שם מט).