ח

אִם הָיָה הָאָדָם זוֹכֶה לַחֲרָטָה גְּמוּרָה בֶּאֱמֶת, אֲזַי אַף עַל פִּי שֶׁיָּכוֹל לִהְיוֹת שֶׁאַחַר־כָּךְ יַחֲזֹר לִמְקוֹמוֹ וְיִהְיֶה נַעֲשֶׂה עִמּוֹ מַה שֶּׁנַּעֲשֶׂה, אַף עַל פִּי כֵן כְּבָר הָיוּ מְבַלְבְּלִין אוֹתוֹ הַמַּחֲשָׁבוֹת שֶׁל חֲרָטָה וּתְשׁוּבָה בְּכָל פַּעַם, עַד שֶׁסּוֹף כָּל סוֹף הָיָה זוֹכֶה לָבוֹא אֶל תִּקּוּנוֹ הָאֱמֶת בִּשְׁלֵמוּת. וּכְמוֹ שֶׁרָאִינוּ מֵהַבֵּן מֶלֶךְ שֶׁנֶּחְלַף, וַאֲפִלּוּ הַבֵּן הַשִּׁפְחָה עַל־יְדֵי שֶׁנִּתְחָרֵט הֵיטֵב בְּאֵיזֶה פַּעַם, עַל יְדֵי זֶה הָיוּ בָּאִים עָלָיו גַּם אַחַר־כָּךְ חֲרָטוֹת תָּמִיד, עַל הַמַּעֲשֶׂה רָע וְהָעַוְלָה הַגְּדוֹלָה שֶׁעָשָׂה כְּנֶגֶד הַבֵּן מֶלֶךְ עַל שֶׁגֵּרְשׁוֹ וְכוּ', עַד שֶׁעַל־יְדֵי הַחֲרָטוֹת הָאֵלּוּ שֶׁל שְׁנֵיהֶם חָזַר הָעוֹלָם לְתִקּוּנוֹ, וְכַמְּבֹאָר בִּפְנִים (סיפורי מעשיות סימן יא - מהבנים שנחלפו וכו').