הַשִּׂיחָה שֶׁמְּדַבֵּר הָאָדָם בְּעַצְמוֹ בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ – מֵחֲמַת שֶׁהוּא דֶּרֶךְ חָדָשׁ וּתְפִלָּה חֲדָשָׁה, שֶׁהָאָדָם אוֹמְרָהּ מִלִּבּוֹ מֵחָדָשׁ, עַל־כֵּן אֵין הַמְקַטְרְגִים יוֹדְעִים מִזֶּה כָּל־כָּךְ עֲדַיִן, וְאֵינָם מְצוּיִים כָּל־כָּךְ לֶאֱרֹב עַל זֶה כְּמוֹ שֶׁאוֹרְבִים עַל שְׁאָר תְּפִלּוֹת וּתְחִנּוֹת וּבַקָּשׁוֹת הַסְּדוּרוֹת מִכְּבָר. וּבֶאֱמֶת צְרִיכִין לִזָּהֵר לְהַרְבּוֹת גַּם בַּאֲמִירַת שְׁאָר תְּחִנּוֹת וּבַקָּשׁוֹת, כַּמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר.