בְּשָׁעָה שֶׁהָאָדָם בִּבְחִינַת שֵׁנָה עֲדַיִן, וְלֹא נִשְׁמַע לְאָזְנָיו עֲדַיִן דִּבְרֵי הֶחָכָם הָאֱמֶת הָעוֹסֵק לְעוֹרֵר בְּנֵי־אָדָם מִשְּׁנָתָם, כִּי זַכָּאָה מָאן דְּמָלֵל עַל אֻדְנָא דְּשָׁמַע - אָז הָאָדָם הוּא בִּבְחִינַת אִלֵּם שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְדַבֵּר. כִּי סְתַם חֵרֵשׁ הוּא שֶׁאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ וְאֵינוֹ מְדַבֵּר, דְּהַיְנוּ מֵחֲמַת שֶׁאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ אֵינוֹ יָכוֹל לְדַבֵּר. וְאַחַר־כָּךְ כְּשֶׁמְּעוֹרְרוֹ הֶחָכָם וְשׁוֹמֵעַ דְּבָרָיו, אָז נִפְתָּח לוֹ הַדִּבּוּר, בִּבְחִינַת 'לְהַתִּיר פֶּה אִלְּמִים'. וּמֵחֲמַת שֶׁהָיָה הַדִּבּוּר מְצֻמְצָם כָּל־כָּךְ זְמַן רַב שֶׁהָיוּ חֵרְשִׁים וְאִלְּמִים, וְעַל־כֵּן עַכְשָׁו כְּשֶׁיּוֹצֵא הַדִּבּוּר, הוּא יוֹצֵא בְּכֹחַ גָּדוֹל, וְזֶה הַכֹּחַ בָּא לִכְלֵי הַהוֹלָדָה, דְּהַיְנוּ בַּטְחָנֵי הַדּוֹר, שֶׁהֵם בְּחִינַת כְּלֵי הַהוֹלָדָה, הֵם מְקַבְּלִין זֶה הַכֹּחַ שֶׁל הַדִּבּוּר, וְעַל־יְדֵי־זֶה נַעֲשֶׂה פְּקִידַת עֲקָרוֹת (שם סי' ס).