לִקּוּטֵי עֵצוֹת [חקירות וחכמות חיצוניות, יב]
חַכְמֵי הַטֶּבַע שֶׁרוֹצִים לְהַרְאוֹת עַל פִּי חָכְמָתָם הַמֻּטְעֵית 'שֶׁהַכֹּל עַל פִּי הַטֶּבַע' ח"ו, הֵם חַיּוֹת רָעוֹת שֶׁדּוֹרְסִים וְטוֹרְפִים רַבִּים מִבְּנֵי עַמֵּנוּ. כִּי כַּמָּה נְפָשׁוֹת מִיִּשְׂרָאֵל שָׁקְעוּ בָזֶה רַחֲמָנָא לִצְּלָן; וְאֵלּוּ הַנְּפָשׁוֹת הֵם כַּצִּפֳּרִים הָאֲחֻזוֹת בַּפָּח. עַל כֵּן כָּל מִי שֶׁחָס עַל נַפְשׁוֹ צָרִיךְ לִבְרֹחַ וּלְמַלֵּט נַפְשׁוֹ מֵהֶם, שֶׁלֹּא תִהְיֶה נַפְשׁוֹ נִטְרֶפֶת וְנִדְרֶסֶת ח"ו עַל יְדֵי חַיּוֹת רָעוֹת הַנַּ"ל. עַל כֵּן חָלִילָה לְהִסְתַּכֵּל כְּלָל בְּאֵלּוּ הַסְּפָרִים הַמְדַבְּרִים מֵחֲקִירוֹת – אֲפִלּוּ סְפָרִים שֶׁחִבְּרוּ גְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל, כִּי אֵין רָעָה גְּדוֹלָה מִזּוֹ. (לקוטי תנינא ד, ו)