לִקּוּטֵי עֵצוֹת [חקירות וחכמות חיצוניות, יג]
עַל יְדֵי צְדָקָה, מְבַטְּלִין כֹּחַ הַנָּחָשׁ – שֶׁהוּא שֹׁרֶשׁ חָכְמַת הַטֶּבַע, וְעַל יְדֵי זֶה מַעֲלִין נִיצוֹצִין מֵהַחַיּוֹת רָעוֹת הַנַּ"ל – שֶׁהֵם חַכְמֵי הַטֶּבַע. וְלִפְעָמִים אֲפִלּוּ כְּשֶׁמַּכְנִיעִין אוֹתָם, עֲדַיִן הֵם חוֹזְרִים וּמַטִּילִים אֵיזֶה סָפֵק בָּרָצוֹן – 'אִם מִתְנַהֵג עַל יְדֵי רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ לְבַד?', וְאָז צְרִיכִין לַחֲזֹר וּלְהַרְבּוֹת בִּצְדָקָה, כִּי צְדָקָה מַכְנַעַת וּמַשְׁפֶּלֶת חָכְמַת הַטֶּבַע תָּמִיד וּמְגַלֵּית שֶׁהַכֹּל מִתְנַהֵג בִּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ לְבַד. (לקוטי תנינא, ט יא)