ל

לקוטי עצות חדש [ערך אמונה, צו]:

אִי אֶפְשָׁר לְהַמְשִׁיךְ הַדַּעַת לְתוֹךְ הָאֱמוּנָה, כִּי אִם כְּשֶׁהָאֱמוּנָה טְהוֹרָה וּקְדוֹשָׁה, שֶׁאָז יֵשׁ לוֹ כֹּחַ לְקַבֵּל אוֹר הַדַּעַת וּלְהוֹלִיד וּלְגַלּוֹת עַל יְדֵי זֶה הוֹלָדוֹת וְהִתְגַּלּוּת קְדוֹשׁוֹת.

[אֲבָל תֵּכֶף כְּשֶׁמִּתְעוֹרֵר דַּם נִדּוּת בְּהָאִשָּׁה יִרְאַת ה' כִּבְיָכוֹל, דְּהַיְנוּ כְּשֶׁמַּתְחִילִין לְבַלְבֵּל אֶת אֱמוּנָתוֹ בְּקֻשְׁיוֹת וּכְפִירוֹת הַנִּמְשָׁכִין מִשְּׁבִירַת כֵּלִים – שֶׁזֶּה בְּחִינַת דַּם נִדּוּת, כְּמַאֲמָרָם זַ"ל (שבת פב) 'עֲבוֹדָה זָרָה מְטַמְּאָה כְּנִדָּה', אֲזַי אָסוּר לוֹ לְהִשְׁתַּדֵּל לְהַמְשִׁיךְ הַדַּעַת לְתוֹךְ הָאֱמוּנָה, כִּי אָז צָרִיךְ לֵישֵׁב בָּדָד וְלִבְרֹחַ מִן הַדַּעַת לְגַמְרֵי, דְּהַיְנוּ שֶׁלֹּא לְהִשְׁתַּמֵּשׁ אָז עִם הַדַּעַת כְּלָל, וְלֹא יְחַבֵּר אָז אֶת הַדַּעַת עִם הָאֱמוּנָה כְּלָל, דְּהַיְנוּ שֶׁלֹּא יִרְצֶה לְהַמְשִׁיךְ הַדַּעַת לְהָבִין וּלְתָרֵץ הַקֻּשְׁיוֹת וְהַחֲקִירוֹת וְהַכְּפִירוֹת הָעוֹלִים עַל מֹחוֹ, כִּי תֵּכֶף כְּשֶׁעוֹלִים עַל דַּעְתּוֹ קֻשְׁיוֹת וּכְפִירוֹת ח"ו, אֲזַי הוּא צָרִיךְ לִסְמֹךְ רַק עַל הָאֱמוּנָה לְבַד בְּלִי שׁוּם הֲבָנַת הַדַּעַת, כִּי כְּשֶׁיִּרְצֶה אָז לְהָבִין בְּשִׂכְלוֹ, אֲזַי יִתְגַּבְּרוּ הַקֻּשְׁיוֹת וְהַכְּפִירוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת דַּם נִדּוּת, עַל הַשֵּׂכֶל, וְלֹא דַי שֶׁלֹּא יְתַקֵּן אֶת הָאֱמוּנָה עַל יְדֵי הַשֵּׂכֶל, אַדְּרַבָּה, הָאֱמוּנָה וְהַשֵּׂכֶל יִהְיוּ נִפְגָּמִין וְנִתְקַלְקְלִין יוֹתֵר עַל יְדֵי זֶה, בִּבְחִינַת "וּתְהִי נִדָּתָהּ עָלָיו" (ויקרא טו), וְיִתְבַּטֵּל הַשֵּׂכֶל וְהָאֱמוּנָה לְגַמְרֵי, וְיָכוֹל לָבוֹא עַל יְדֵי זֶה לִכְפִירוֹת גְּמוּרוֹת רַחֲמָנָא לִצְּלָן.

וְזֶה בְּחִינַת חֹמֶר אִסּוּר נִדָּה, כִּי אִישׁ וְאִשָּׁה בְּשָׁרְשָׁן הֵם בְּחִינַת דַּעַת וֶאֱמוּנָה, וּכְשֶׁמִּתְעוֹרֵר הַדַּם נִדּוּת ח"ו – שֶׁהֵם בְּחִינַת הַכְּפִירוֹת, אָז נֶאֱמַר "וְאֶל אִשָּׁה בְּנִדַּת טֻמְאָתָהּ לֹא תִקְרַב" (שם יח), שֶׁלֹּא יִתְגַבֵּר הַדַּם נִדּוּת ח"ו עַל הַדַּעַת הַקָּדוֹשׁ וְיִתְבַּטֵּל הַדַּעַת וְהָאֱמוּנָה לְגַמְרֵי וְיִתְגַּבֵּר הַכְּפִירוֹת ח"ו. וְאָז עִקַּר הַתִּקּוּן שֶׁיִּהְיֶה פֵּרוּד בֵּין הַדַּעַת וְהָאֱמוּנָה, וְאָז צְרִיכִין לְסַלֵּק הַדַּעַת לְגַמְרֵי וְלִסְמֹךְ רַק עַל אֱמוּנָה לְבָד.

וְזֶה "וְהִזַּרְתֶּם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (שם טו), וְאָמְרוּ זַ"ל (נדה סג), שֶׁצְּרִיכִין לִפְרֹשׁ סָמוּךְ לְוִסְתָּהּ, כִּי לֹא מִבַּעֲיָא בְּעֵת נִדּוּתָהּ צְרִיכִין לִפְרֹשׁ, אֶלָּא אֲפִלּוּ סָמוּךְ לְוִסְתָּהּ, הַיְנוּ תֵּכֶף כְּשֶׁיּוֹדְעִין שֶׁיַּתְחִילוּ לַעֲלוֹת עַל הַדַּעַת אֵיזֶה קֻשְׁיוֹת וּכְפִירוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת דַּם נִדּוּת, אֲזַי תֵּכֶף צְרִיכִין לְהַפְרִישׁ אֶת הַדַּעַת וְלִבְלִי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ עִמּוֹ כְּלָל, רַק לִסְמֹךְ עַל אֱמוּנָה לְבָד].

וְהַכְּלָל, שֶׁאָסוּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ עִם דַּעְתּוֹ כִּי אִם בְּעֵת שֶׁהָאֱמוּנָה עַל מְכוֹנָהּ – שֶׁהָאֱמוּנָה חֲזָקָה וּנְכוֹנָה אֶצְלוֹ בְּתֹקֶף גָּדוֹל וְאֵין לוֹ שׁוּם סָפֵק וְקֻשְׁיָא כְּלָל, וְאָז כְּשֶׁהָאֱמוּנָה חֲזָקָה וּנְכוֹנָה אֶצְלוֹ בֶּאֱמֶת בִּתְמִימוּת וּבִפְשִׁיטוּת בְּתֹקֶף גָּדוֹל, אָז יֵשׁ לוֹ רְשׁוּת לִרְדֹּף וּלְהִשְׁתּוֹקֵק לְהַשִּׂיג וְלָדַעַת מְעַט מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ כְּפִי מַדְרֵגָתוֹ, כִּי לְכָךְ נוֹצַר, בְּגִין דְּיִשְׁתְּמוֹדְעִין לֵיהּ (בשביל לדעת אותו); אֲבָל תֵּכֶף כְּשֶׁמַּתְחִילִין לִכְנֹס בּוֹ אֵיזֶה קֻשְׁיוֹת וַחֲקִירוֹת – שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת דַּם נִדּוּת, אָז צָרִיךְ לִבְרֹחַ מִן הַשֵּׂכֶל לְגַמְרֵי וְלִבְלִי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ עִם הַשֵּׂכֶל כְּלָל, רַק לִסְמֹךְ עַל אֱמוּנָה לְבָד. (ליקו"ה יו"ד נדה ב, ז ח)

וְעַיֵּן שָׁם [בַּהֲלָכָה הַנַּ"ל אוֹת] ט, מוּבָן שֶׁטְּבִילַת הַמִּקְוֶה מְסֻגָּל לְטַהֵר מִדַּם נִדּוּת הַנַּ"ל, הַיְנוּ לְבַטֵּל הַכְּפִירוֹת וּלְחַזֵּק אֶת הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה בְּאֹפֶן שֶׁתּוּכַל לַחֲזֹר וּלְהִתְחַבֵּר עִם דּוֹדָהּ, הַיְנוּ עִם הַדַּעַת הַקָּדוֹשׁ, וּלְהוֹלִיד וּלְגַלּוֹת עַל יְדֵי זֶה הַשָּׂגוֹת אֱלָקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ בָּעוֹלָם.