כט

לקוטי עצות חדש [ערך אמונה, קיא]:

חָכְמַת הַמְחַקְּרִים שֶׁהוּא בְּחִינַת חָכְמַת יָוָן, הִיא הַהֵפֶךְ מִבְּחִינַת חָכְמָה הַקְּדוֹשָׁה, כִּי כָּל חָכְמַת יִשְׂרָאֵל הַכְּשֵׁרִים וְהַצַּדִּיקִים הוּא; שֶׁאֲפִלּוּ מִי שֶׁזּוֹכֶה לְחָכְמָה גְדוֹלָה וְדַעַת אֲמִתִּי בִּידִיעָתוֹ יִתְבָּרַךְ, הוּא יוֹדֵעַ בְּכָל פַּעַם הִתְרַחֲקוּתוֹ יוֹתֵר, כִּי זֶה עִקַּר הַחָכְמָה – שֶׁיַּשְׂכִּיל שֶׁהַחָכְמָה רְחוֹקָה מִמֶּנּוּ עֲדַיִן, בִּבְחִינַת "אָמַרְתִּי אֶחְכָּמָה, וְהִיא רְחוֹקָה מִמֶּנִּי" (קהלת ז) (וראה בליקוטי תנינא סי' פג.) .

וּמִכָּל שֶׁכֵּן מִי שֶׁדַּעְתּוֹ קְטַנָּה עֲדַיִן, שֶׁהוּא צָרִיךְ בְּוַדַּאי לֵידַע כַּמָּה הוּא רָחוֹק מִן הַחָכְמָה, בִּפְרָט מִי שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁלֹּא קִדֵּשׁ אֶת גּוּפוֹ עֲדַיִן בִּשְׁלֵמוּת וַעֲדַיִן יֵשׁ לוֹ שֶׁמֶץ מֵאֵיזֶה תַּאֲוָה שֶׁלֹּא שִׁבְּרָהּ בִּשְׁלֵמוּת, שֶׁבְּוַדַּאי אֵין דַּעְתּוֹ שְׁלֵמָה עֲדַיִן; מִכָּל שֶׁכֵּן מִי שֶׁיּוֹדֵעַ פְּגָמָיו וְלִכְלוּכָיו בְּכָל הַתַּאֲווֹת, שֶׁבְּוַדַּאי צָרִיךְ עַל כָּל פָּנִים לֵידַע כַּמָּה הוּא רָחוֹק מִדַּעַת הַשָּׁלֵם שֶׁל צַדִּיקִים וּכְשֵׁרִים אֲמִתִּיִּים. וְזֶה עִקַּר קְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל, שֶׁדַּרְכָּם לְהַמְעִיט וּלְהַקְטִין אֶת עַצְמָם, בִּבְחִינַת "כִּי אַתֶּם הַמְעַט מִכָּל הָעַמִּים" (דברים ז) כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (חולין פט).

אֲבָל הַחֲכָמִים לְהָרַע – שֶׁהֵם הַמְחַקְּרִים חַכְמֵי יָוָן, הֵם בְּהֵפֶךְ מַמָּשׁ מִכָּל זֶה, כִּי דַּרְכָּם שֶׁיָּרוּצוּ וִיעוֹפְפוּ בְּחָכְמָתָם לַחֲקֹר וְלִדְרֹשׁ בַּמֶּה שֶׁאֵין לָהֶם רְשׁוּת כְּלָל, וְהֵם מְלֻכְלָכִין בְּכָל הַטִּנּוּפִים שֶׁל כָּל הַתַּאֲווֹת, וּמְבַקְשִׁים לַחֲקֹר וְלֵידַע בִּידִיעַת אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְעַל יְדֵי זֶה בֶּאֱמֶת נָבוֹכוּ וְנִתְעוּ מְאֹד וּבָאוּ לִכְפִירוֹת גְּדוֹלוֹת רַחֲמָנָא לִצְּלָן, כִּי אִי אֶפְשָׁר לֵידַע בֵּאלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ כִּי אִם הַקְּדוֹשִׁים וְהַפְּרוּשִׁים מִכָּל הַתַּאֲווֹת וּמִתַּאֲוַת הַכָּבוֹד בְּתַכְלִית הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ כְּמוֹ אֲבוֹת הָעוֹלָם, וּשְׁאָר הָעוֹלָם צְרִיכִין רַק לְהַאֲמִין בָּהֶם וּבְדִבְרֵיהֶם הַקְּדוֹשִׁים.

וְעִקַּר הַפְּגָם תָּלוּי בְּהַדִּבּוּר, כִּי עַל יְדֵי פְּגַם הַדִּבּוּר, בִּפְרָט עַל יְדֵי לָשׁוֹן הָרָע, מִכָּל שֶׁכֵּן כְּשֶׁמְּדַבְּרִין לָשׁוֹן הָרָע עַל כְּשֵׁרִים וְצַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים, עַל יְדֵי זֶה עוֹשִׂין כְּנָפַיִם לְהַנָּחָשׁ – שֶׁהוּא בְּחִינַת חָכְמַת יָוָן, וְעַל יְדֵי זֶה מִתְגַּבֵּר בּוֹ חָכְמוֹת שֶׁל שֶׁקֶר וּכְפִירוֹת וְקֻשְׁיוֹת וְעַקְמִימִיּוּת שֶׁבַּלֵּב הַרְבֵּה – הַנִּמְשָׁכִין מִבְּחִינַת חָכְמַת יָוָן שֶׁהוּא עִקַּר זֻהֲמַת הַנָּחָשׁ, וְאָז רוֹצֶה לָרוּץ וְלָעוּף בְּחָכְמָתוֹ לַחְקֹר בַּמֶּה שֶׁאֵין לוֹ רְשׁוּת, וְשֶׁיִּתְיַשְּׁבוּ לוֹ כָּל הַמְּבוּכוֹת וְהַקֻּשְׁיוֹת וְכוּ' תֵּכֶף וּמִיָּד, וְשֶׁיָּבִין וְיֵדַע כָּל דָּבָר מַה שֶּׁאֵין שַׁיָּךְ לוֹ כְּלָל, וְעַל יְדֵי זֶה הוּא מִתְרַחֵק בְּיוֹתֵר מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּמֵעֲבוֹדָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה.

וְכֵן לְהֵפֶךְ, עִקַּר הַתִּקּוּן: עַל יְדֵי דִּבּוּרִים קְדוֹשִׁים, שֶׁיִּשְׁמֹר אֶת עַצְמוֹ מֵעַתָּה מֵהַדִּבּוּרִים רָעִים, וְיַרְבֶּה לְדַבֵּר דִּבּוּרִים קְדוֹשִׁים שֶׁל תּוֹרָה וּתְפִלָּה, וּבִפְרָט לְהַרְבּוֹת בִּתְפִלָּה וּבְתַחֲנוּנִים וְשִׂיחָה בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ, וְעַל יְדֵי זֶה נַעֲשִׂין בְּחִינַת כְּנָפַיִם דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁעַל יְדֵי זֶה מַכְנִיעִין כְּנָפַיִם שֶׁל הַנָּחָשׁ הַנַּ"ל וְזוֹכֶה לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. (ליקו"ה יו"ד שילוח הקן ה, יח)