לקוטי עצות חדש [תלמוד תורה וקריאת התורה, טו]:
כִּי הַתּוֹרָה הִיא בְּחִינַת חָכְמָה דִּקְדֻשָּׁה – שֶׁיֵּשׁ לָהּ כֹּחַ לְקַשֵּׁר כָּל הָרְצוֹנוֹת לְשֹׁרֶשׁ הָרָצוֹן, בְּחִינַת רַעֲוָא דְּרַעֲוִין, שֶׁמִּשָּׁם שֹׁרֶשׁ הַתּוֹרָה.
אַךְ מֵחֲמַת שֶׁחַכְמֵי הַטֶּבַע רוֹצִים לְהַטִּיל מוּם בַּקֳּדָשִׁים, וּלְהַפֵּךְ גַּם חָכְמַת הַתּוֹרָה לְדֵעוֹת וּסְבָרוֹת זָרוֹת שֶׁלָּהֶם, הַבּוֹדִים טְעָמִים שֶׁל שֶׁקֶר עַל מִצְווֹת הַתּוֹרָה – כְּאִלּוּ גַּם הַתּוֹרָה ח"ו מְכֻוֶּנֶת עַל הַהֲבָלִים וּשְׁטוּתִים שֶׁלָּהֶם שֶׁהֵם עַל פִּי חָכְמַת הַטֶּבַע, וְזֶה נִמְשָׁךְ מִמֵּצַח הַנָּחָשׁ שֶׁרוֹצֶה לְהַטִּיל פְּגַם גַּם בְּשֹׁרֶשׁ הָרָצוֹן ח"ו, עַל כֵּן צְרִיכִין לְהַגְבִּיהַּ הַתּוֹרָה לְמַעְלָה אַחַר קְרִיאָתָהּ וְהַכֹּל מְעִידִין אָז כִּי תּוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה תּוֹרַת משֶׁה אֱמֶת וְכוּ', לְהוֹדִיעַ שֶׁהַתּוֹרָה נִתְּנָה רַק מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ וּמְכֻוֶּנֶת לִדְבָרִים עֶלְיוֹנִים מְאֹד, וְלַעֲקֹר וּלְבַטֵּל מֵצַח הַנָּחָשׁ שֶׁמַּטִּיל פְּגַם וּכְפִירָה בָּרָצוֹן ח"ו.
וְעַל כֵּן מִצְוָה לִקְנוֹת הַגְבָּהַת הַתּוֹרָה בְּדָמִים יְקָרִים כַּמּוּבָא בְּשֻׁלְחָן עָרוּךְ (או"ח סי' קמז, א), וְהַדָּמִים שֶׁנּוֹתְנִין בְּעַד זֶה הוּא צְדָקָה – שֶׁעַל יְדֵי זֶה מַכְנִיעִין מֵצַח הַנָּחָשׁ כַּמְּבֹאָר בִּפְנִים. (ליקו"ה קריאת התורה ד, ד)