א

עַל־יְדֵי שֶׁמְּחַפְּשִׂין וּמְבַקְּשִׁין, עַד שֶׁמּוֹצְאִין בְּעַצְמָן אֵיזֶה נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת, בִּכְדֵי לְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמָם וּלְחַזֵּק אֶת עַצְמָם בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ, עַל־יְדֵי־זֶה נִמְשָׁכִין כָּל הַתִּקּוּנִים שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל־יְדֵי כֹּהֲנִים בַּעֲבוֹדָתָם וּלְוִיִּים בְּדוּכָנָם וְיִשְׂרָאֵל בְּמַעֲמָדָם, וְכֵן כָּל הַתִּקּוּנִים שֶׁנִּמְשְׁכוּ עַל־יְדֵי קָרְבָּנוֹת וּקְטֹרֶת: הלכות השכמת הבקר הלכה א’ אות ה.