כו

אֲפִלּוּ כְּשֶׁהָאָדָם בְּגָלוּת בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת, אֲפִלּוּ אִם נָפַל חַס וְשָׁלוֹם עַד אֵין תַּכְלִית, גַּם שָׁם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְצַמְצֵם אֶת עַצְמוֹ וּמַסְתִּיר אֶת עַצְמוֹ בְּדַרְכֵי נִפְלְאוֹתָיו הָעֲצוּמִים, וּמַזְכִּיר אוֹתוֹ בְּכָל פַּעַם בְּכַמָּה וְכַמָּה רְמָזִים שׁוֹנִים בְּכָל יוֹם וּבְכָל מָקוֹם כְּדֵי שֶׁיָּשׁוּב אֵלָיו. וַאֲזַי נִתְהַפֵּךְ הַכֹּל לְטוֹבָה, שֶׁדַּיְקָא עַל־יְדֵי הִתְגַּבְּרוּת הָרַע עַיִן וְהַבַּעַל דָּבָר וְהַסִּטְרָא אַחֲרָא, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִתְמַעֵט וְנִתְצַמְצֵּם הָאוֹר מְאֹד, עַל־יְדֵי־זֶה דַּיְקָא הִגִּיעַ טוֹבָה גְּדוֹלָה שֶׁיְּכוֹלִין הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים לְהַגְבִּיהַּ וּלְהַעֲלוֹת גַּם הַנּוֹפְלִים וְהַיְרוּדִים מְאֹד מְאֹד. כִּי עַל־יְדֵי שֶׁנִּסְתָּר הָאוֹר כָּל כָּךְ עַל־יְדֵי רִבּוּי הַצִּמְצוּמִים, עַד שֶׁהָיָה קָשֶׁה לְהַשִּׂיג וּלְהָבִין הָרְמָזִים, וְהַצַּדִּיקִים בְּרִבּוּי יְגִיעָתָם בִּמְסִירַת נֶפֶשׁ זָכוּ לְהַשִּׂיג הָאוֹר מִתּוֹךְ תֹּקֶף הַהַסְתָּרוֹת, עַל־יְדֵי־זֶה זָכוּ לְהַשָּׂגוֹת גְּדוֹלוֹת, עַד שֶׁבְּעֹצֶם חָכְמָתָם הֵם מַלְבִּישִׁים לָנוּ הָאוֹר בְּצִמְצוּמִים נִפְלָאִים, בְּאֹפֶן שֶׁגַּם כָּל אֶחָד בִּמְקוֹמוֹ יוּכַל לְהַגִּיעַ לוֹ הָרְמָזִים וְעֵצוֹת וְהִתְעוֹרְרוּת בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא, לֶאֱחֹז אֶת עַצְמוֹ בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ תָּמִיד. כִּי הַהֶעְלֵם הוּא בִּשְׁבִיל הַגִּלּוּי כַּמּוּבָא בְּכִתְבֵי הָאֲרִ”י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, הַיְנוּ כָּל מַה שֶּׁמַּעֲלִימִין וּמְצַמְצְמִין הָאוֹר בְּצִמְצוּמִים רַבִּים יוֹתֵר, הַכֹּל נִתְהַפֵּךְ לְטוֹבָה עַל־יְדֵי גְדוֹלֵי הַצַּדִּיקִים, כִּי דַּיְקָא עַל־יְדֵי־זֶה הֵם מְגַלִּין וּמְאִירִין לְיִשְׂרָאֵל אוֹר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁנּוּכַל לֵידַע וְלִזְכֹּר אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא. וְזֶה בְּחִינַת ‘אֵין מִעוּט אַחַר מִעוּט אֶלָּא לְרַבּוֹת’, שֶׁכָּל מַה שֶּׁמְּמַעֲטִין וּמְצַמְצְמִין הָאוֹר בְּמִעוּט אַחַר מִעוּט, הַכֹּל הוּא רַק בִּשְׁבִיל לְרַבּוֹת הָאוֹר לְהַגְדִּילוֹ וְלַהֲאִירוֹ בְּלֵב יִשְׂרָאֵל עַל־יְדֵי זֶה דַּיְקָא: הלכות ברכת הראיה הלכה ה’ אות עז.