סט

כָּל הַמִּלְחָמוֹת שֶׁבָּעוֹלָם מְרַמְּזִין הָעִקָּר עַל מִלְחֶמֶת הַיֵּצֶר הָרָע. כִּי אֲפִלּוּ הַמִּלְחָמוֹת שֶׁיֵּשׁ לְאֶחָד בְּגַשְׁמִיּוּת עִם שׂוֹנְאִים וְאוֹיְבִים, הַכֹּל הוּא מִלְחָמוֹת הַיֵּצֶר הָרָע כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, כְּשֵׁם שֶׁיֵּשׁ לָאָדָם צָרִים מִלְּמַטָּה כָּךְ יֵשׁ לוֹ צָרִים לְמַעְלָה, וְעַל־כֵּן עִקַּר הַמִּלְחָמָה הִיא מִלְחֶמֶת הַיֵּצֶר הָרָע. וְזֶה שֶׁהִזְהִיר הַכֹּהֵן קֹדֶם שֶׁנִּכְנְסוּ לִלְחֹם מִלְחֶמֶת הַשֵּׁם לְנַצֵּחַ אֶת הָאוֹיְבִים וְהַסִּטְרָא אַחֲרָא שֶׁמְּסַבְּבִין אֶת הַקְּדֻשָּׁה, שֶׁהֵם בְּחִינַת הָעַכּוּ”ם שֶׁסְּבִיב אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, שֶׁהֵם כְּלַל כָּל הַמְּעַכְּבִים וְהַמּוֹנְעִים מִדְּבָרִים שֶׁבִּקְדֻשָּׁה. וּכְשֶׁהָאָדָם נִכְנָס לְהִלָּחֵם עִמָּהֶם, אֲזַי נִתְעוֹרְרִין עָלָיו קִטְרוּגִים גְּדוֹלִים וְרוֹצִים לְהַפִּיל אוֹתוֹ מֵעֲבוֹדָתוֹ לְגַמְרֵי חַס וְשָׁלוֹם, וְזֶהוּ עִקַּר הַמִּלְחָמָה שֶׁצָּרִיךְ לְהִתְחַזֵּק לַעֲמֹד עַל רַגְלָיו לְבַל יִפֹּל מֵעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ חַס וְשָׁלוֹם, וְאָז בְּוַדַּאי יִזְכֶּה לְנַצְּחָם וּלְשָׁבְרָם וּלְבַטְּלָם. אֲבָל בַּמֶּה יִהְיֶה בִּטְחוֹנוֹ חָזָק שֶׁלֹּא יִפֹּל מֵעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ חַס וְשָׁלוֹם, הָעִקָּר הוּא רַק אֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה, שֶׁכְּשֶׁהוּא חָזָק בָּאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה בְּוַדַּאי אֵין לוֹ לְהִתְיָרֵא מִשּׁוּם מִלְחָמָה וְשׁוּם נִסָּיוֹן שֶׁבָּעוֹלָם. וְזֶה שֶׁאָמַר לָהֶם הַכֹּהֵן: “שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, אַתֶּם קְרֵבִים הַיּוֹם לַמִּלְחָמָה”, וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, ‘אֲפִלּוּ אֵין בָּכֶם זְכוּת אֶלָּא מַה שֶּׁאַתֶּם אוֹמְרִים בְּכָל יוֹם שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אַתֶּם רְאוּיִים לְנַצֵּחַ אֶת אוֹיְבֵיכֶם’ וְכוּ’, הַיְנוּ כַּנַּ”ל.

כִּי בִּזְכוּת “שְׁמַע יִשְׂרָאֵל” לְבַד, הַיְנוּ בִּזְכוּת הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה, בָּזֶה לְבַד אַתֶּם יְכוֹלִים לְהִתְקָרֵב לַמִּלְחָמָה בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיוּת. כִּי מֵאַחַר שֶׁאַתֶּם חֲזָקִים בֶּאֱמוּנָתוֹ יִתְבָּרַךְ שׁוּב אֵין לָכֶם לְהִתְיָרֵא כְּלָל מִשּׁוּם מִלְחָמָה שֶׁבָּעוֹלָם. וְזֶה “אַל יֵרַךְ לְבַבְכֶם אַל תִּירְאוּ וְאַל תַּעַרְצוּ וְאַל תַּחְפְּזוּ מִפְּנֵיהֶם”, וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: ‘אַל תִּירְאוּ מִשַּׁעֲטַת סוּסִים וּמִשִּׁפְעַת הַקַּלְגַּסִּים וְקוֹל הַקְּרָנוֹת’, הַיְנוּ עִנְיְנֵי תַּכְסִיסֵי מִלְחָמָה שֶׁעוֹשִים הַשּׂוֹנְאִים לְהַפְחִיד וּלְאַיֵּם עַל שֶׁכְּנֶגְדָּם, וְכָל הַבְּחִינוֹת הָאֵלּוּ יֵשׁ בְּמִלְחֶמֶת הַיֵּצֶר הָרָע, וְהוּא יָדוּעַ לְמִי שֶׁהִתְחִיל לִכְנֹס קְצָת בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם וּבְמִלְחֶמֶת הַיֵּצֶר הָרָע אֲפִלּוּ אָדָם פָּשׁוּט לְגַמְרֵי, כִּי דֶּרֶךְ הַבַּעַל דָּבָר לְאַיֵּם וּלְהַפְחִיד אֵת הָאָדָם מְאֹד מְאֹד וּלְהַכְבִּיד עָלָיו עֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ מְאֹד מְאֹד. וּמֵחֲמַת זֶה רַבִּים נִמְנָעִים מִלְּהַתְחִיל לִכְנֹס בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ מֵחֲמַת הָאִיּוּמִים וְהַכְּבֵדוּת הַלָּלוּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם, וְזֶה בְּחִינַת ‘שַׁעֲטַת סוּסִים וְשִׁפְעַת קַלְגַּסִּים’ וְכוּ’. אֲבָל הָעִקָּר בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם שֶׁלֹּא יְפַחֵד כְּלָל, כַּמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר (לקו”מ תנינא מ”ח), שֶׁבָּעוֹלָם הַזֶּה הָאָדָם צָרִיךְ לַעֲבֹר עַל גֶּשֶׁר צַר מְאֹד, וְהָעִקָּר הוּא שֶׁלֹּא יִתְפַּחֵד הָאָדָם כְּלָל.

וְעִקַּר הַהִתְחַזְּקוּת לַעֲבֹר בְּשָׁלוֹם עַל גֶּשֶׁר הַצַּר בְּלִי פַּחַד הוּא הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה כַּנַּ”ל, בְּחִינַת “שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אַתֶּם קְרֵבִים הַיּוֹם לַמִּלְחָמָה”, הַיְנוּ בִּזְכוּת שְׁמַע יִשְׂרָאֵל שֶׁהוּא הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה אֲזַי שׁוּב “אַל יֵרַךְ לְבַבְכֶם וְכוּ’, כִּי ה’ אֱלֹקֵיכֶם הַהוֹלֵךְ עִמָּכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם” וְכוּ’, בִּבְחִינַת: “ה’ לִי לֹא אִירָא”, כִּי מֵאַחַר שֶׁאֲנִי מַאֲמִין בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה כִּי “מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ”, וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עִמָּדִי תָּמִיד, אֲזַי שׁוּב “לֹא אִירָא מַה יַּעֲשֶׂה לִי אָדָם”, כִּי מֵאַחַר שֶׁיֵּשׁ לְהָאָדָם אֱמוּנָה חֲזָקָה בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּוַדַּאי יְנַצַּח כָּל הַמִּלְחָמוֹת, וְסוֹף כָּל סוֹף יָשׁוּב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת, בִּבְחִינַת: “זֹאת אָשִׁיב אֶל לִבִּי עַל־כֵּן אוֹחִיל”, זֹאת הוּא בְּחִינַת מַלְכוּת אֱמוּנָה כַּמְבֹאָר בִּפְנִים: הלכות גלוח הלכה ג אות ט.