מֵעִנְיַן הַתָּרַת נְדָרִים עַל־יְדֵי חֲרָטָה, מִזֶּה יְכוֹלִין לְהָבִין עֹצֶם חַסְדֵּי הַשֵּׁם עַד אֵין סוֹף וְאֵין תַּכְלִית, וְאֵין שׁוּם יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם כְּלָל. כִּי הַנְּדָרִים שֶׁאָדָם נוֹדֵר וְאוֹסֵר עַל עַצְמוֹ אֵיזֶה דָּבָר, זֶהוּ בְּחִינָה גְּבוֹהָה מְאֹד, שֶׁעוֹלֶה לִמְקוֹם הַנֶּדֶר שֶׁהוּא בְּחִינַת הַמַּקִּיפִין הַקְּדוֹשִׁים שֶׁהֵם שָׁרְשֵׁי הַתּוֹרָה כַּמְבֹאָר בִּפְנִים, אַךְ אַף־עַל־פִּי שֶׁנְּדָרִים הֵם מִבְּחִינָה גְּבוֹהָה כָּל כָּךְ, אַף־עַל־פִּי־כֵן יְכוֹלִין לְהַתִּירָם עַל־יְדֵי חֲרָטָה שֶׁמִּתְחָרֵט לִפְנֵי הֶחָכָם, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת תְּשׁוּבָה, כִּי עִקַּר הַתְּשׁוּבָה הוּא חֲרָטָה, כִּי שָׁם בִּבְחִינַת הַמַּקִּיפִין הַנַּ”ל שָׁם הוּא בְּחִינַת: “תַּכְלִית הַיְדִיעָה אֲשֶׁר לֹא נֵדַע” וְשָׁם הַחֶסֶד עַד אֵין סוֹף, וִיכוֹלִין לְהִתְחָרֵט וְלַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה לְעוֹלָם, יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה.
כִּי בֶּאֱמֶת עִנְיַן הַתְּשׁוּבָה הוּא דָּבָר נִפְלָא וְהוּא לְמַעְלָה מֵהַדַּעַת, לְמַעְלָה מֵהַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה כִּבְיָכוֹל, וְכַמְבֹאָר בִּפְנִים, וְעַל־כֵּן כֹּחַ הַתְּשׁוּבָה אֵינוֹ נִפְסָק לְעוֹלָם בְּשׁוּם אֹפֶן, וַאֲפִלּוּ מִי שֶׁמַּתְחִיל לָשׁוּב וְנוֹפֵל חַס וְשָׁלוֹם מִזֶּה, וַאֲפִלּוּ אִם הִתְחִיל כַּמָּה פְּעָמִים וּבְכָל פַּעַם נָפַל אַחַר־כָּךְ לְמַה שֶּׁנָּפַל כַּנַּ”ל, אַף־עַל־פִּי־כֵן הוּא צָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק לְהַתְחִיל בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ, כִּי כֹּחַ הַתְּשׁוּבָה אֵינוֹ נִפְסָק לְעוֹלָם כִּי שָׁם הַחֶסֶד עַד אֵין סוֹף. וְזֶה אָנוּ רוֹאִים עַל־יְדֵי הַתָּרַת נְדָרִים, שֶׁיְּכוֹלִין לְבַטֵּל הַנֶּדֶר עַל־יְדֵי חֲרָטָה שֶׁהִיא בְּחִינַת תְּשׁוּבָה בְּכֹחַ הֶחָכָם, אַף־עַל־פִּי שֶׁהַנֶּדֶר בְּעַצְמוֹ הוּא בְּחִינָה גְּבוֹהָה מְאֹד בְּחִינַת מַקִּיפִין שֶׁלְּמַעְלָה מֵהַדַּעַת, בְּחִינַת שָׁרְשֵׁי הַתּוֹרָה בְּחִינַת תְּשׁוּבָה, אַף־עַל־פִּי־כֵן יֵשׁ בְּחִינָה גְּבוֹהָה עוֹד יוֹתֵר שֶׁשָּׁם מִתְבַּטֵּל הַנֶּדֶר עַל־יְדֵי הַחֲרָטָה. כְּמוֹ־כֵן בְּכָל עֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּכָל אָדָם וּבְכָל דַּרְגָּא וּבְכָל זְמַן, יֵשׁ חֲסָדִים נִפְלָאִים אֵצֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ גָּבוֹהַּ מֵעַל גָּבוֹהַּ, מַה שֶּׁאֵין הַפֶּה יָכוֹל לְדַבֵּר וְהַלֵּב לַחֲשֹׁב. וְאַף־עַל־פִּי שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עָשָׂה עִמּוֹ חֶסֶד וְהֵרִימוֹ מֵאַשְׁפּוֹת וְהֵשִׁיבוֹ אֵלָיו, וְהוּא לֹא חָס עַל עַצְמוֹ וּפָגַם גַּם בְּהַחֶסֶד הַנִּפְלָא הַזֶּה כַּמָּה פְּעָמִים, אַף־עַל־פִּי־כֵן יֵשׁ חֶסֶד לְמַעְלָה מֵחֶסֶד עַד אֵין סוֹף, בְּאֹפֶן שֶׁהַכֹּל יְכוֹלִין לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִכָּל מָקוֹם שֶׁהֵם בְּכֹחוֹ וּזְכוּתוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק הַגָּדוֹל וְהֶחָכָם שֶׁבְּדוֹרוֹ, אִם יִשְׁמְעוּ אֵלָיו וְיֵלְכוּ בִּדְרָכָיו הַקְּדוֹשׁוֹת: הלכות נדרים הלכה ד אות ז.