ה

כָּל אֶחָד לְפִי עֶרְכּוֹ, כָּל מַה שֶּׁרוֹצֶה יוֹתֵר לִכְנֹס בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, מִתְגַּבֵּר עָלָיו הַבַּעַל דָּבָר וּמִתְגָּרֶה בּוֹ בְּיוֹתֵר, כְּדֶרֶךְ שְׁנֵי אֲנָשִׁים הַנִּלְחָמִים זֶה בָּזֶה, כְּשֶׁאֶחָד רוֹאֶה שֶׁחֲבֵרוֹ מִתְגַּבֵּר נֶגְדּוֹ, אֲזַי הוּא מִתְחַזֵּק בְּכָל כֹּחוֹ וּמִתְגַּבֵּר בְּיוֹתֵר כְּנֶגְדּוֹ. וּמִזֶּה בָּא מַה שֶּׁלִּפְעָמִים מִתְגָּרֶה הַבַּעַל דָּבָר בְּיוֹתֵר בְּהָאָדָם, וְזֶה מֵחֲמַת שֶׁהָרָע רוֹאֶה שֶׁהִתְחִיל אֵיזֶה טוֹב לְהִתְעוֹרֵר בָּאָדָם, אֲזַי הוּא מִתְגַּבֵּר בְּיוֹתֵר כְּנֶגְדּוֹ. וְעַל־כֵּן צָרִיךְ הָאָדָם לִהְיוֹת מַשְׂכִּיל עַל דָּבָר זֶה, וּבְתַחְבּוּלוֹת יַעֲשֶׂה מִלְחָמָה לְהִתְגַּבֵּר עַל הָרָע בְּהִתְגַּבְּרוּת גָּדוֹל בְּכָל פַּעַם: שיחות הר”ן, י.