א

[מכתב מביאתו לארץ ישראל ולטבריה – שלהי שנת תרל"ד]

הָאֵל הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב, הוּא יֵיטִיב לָנוּ כְּתִיבָה וַחֲתִימָה טוֹבָה.

לִכְבוֹד אֹהֲבֵנוּ בֶּאֱמֶת, יְדִידֵנוּ אֹהֵב נַפְשִׁי, הַוָּתִיק וְחָסִיד, נָבוֹן וְחָכָם וְכוּ', מוֹרֵנוּ הָרַב ר' צְבִי נ"י, עִם שְׁלוֹם בְּנוֹ הָאַבְרֵךְ הַיָּקָר הַוָּתִיק וְחָסִיד, כְּבוֹד שֵׁם תִּפְאַרְתּוֹ, מוֹרֵנוּ הָרַב נָתָן נ"י, עִם שְׁלוֹם זוּגָתוֹ וּבְנוֹ סֶענְדֶיר נ"י.

תְּהִלָּה לָאֵל בָּרוּךְ ה' בָּרוּךְ ה' אֲנִי פֹּה בְּחַיִּים וְשָׁלוֹם, כֹּה אֶזְכֶּה לִשְׁמֹעַ מִכֶּם הַחַיִּים וְשָׁלוֹם.

אַחַר דְּרִישַׁת שְׁלוֹמְךָ הַטּוֹב בְּאַהֲבָה רַבָּה, בָּאתִי לְבַקֵּשׁ מֵאֵת מַעֲלַתְכֶם שֶׁיִּהְיֶה אַהֲבָתֵנוּ קְשׁוּרָה תָּמִיד עַל־יְדֵי מִכְתָּב, יִהְיֶה אַהֲבָתֵנוּ וְנַפְשֵׁנוּ קְשׁוּרִים בְּיָחַד – 'אֲנָא נַפְשִׁי כְּתָבִית יְהָבִית'^[1]. וְלִכְתֹּב לִי מִבְּרִיאוּתְכֶם, כִּי שָׁמַעְתִּי עַל־יְדֵי ר' דָּוִד סֶגַל שֶׁהֵם אֵינָם בְּקַו הַבְּרִיאָה. וְגַם אֲנִי וְזוּגָתִי תִּחְיֶה, מִיּוֹם בֹּאֵנוּ אֵינֶנּוּ בְקַו הַבְּרִיאָה – בְּכָל פַּעַם דָּבָר אַחֵר, וַאֲנִי מֵבִין בְּדַעְתִּי שֶׁאֵין יְכוֹלִים לִטְעֹם טַעַם אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל – עַד שֶׁעוֹבְרִים מִקֹּדֶם עַל הָאָדָם כַּמָּה יִסּוּרִים^[2]; אַךְ לַה' הַבִּטָּחוֹן שֶׁבְּוַדַּאי יוֹשִׁיעֵנוּ וְיַצִּילֵנוּ ה' יִתְבָּרַךְ מִכָּל הַיִּסּוּרִים, וִיזַכֵּנוּ בִּזְכוּת וְכֹחַ רַבֵּנוּ זַ"ל וְתַלְמִידוֹ הַקָּדוֹשׁ שֶׁיַּטְעִימֵנוּ עוֹד מִקְּדֻשַּׁת אֶרֶץ הַקֹּדֶשׁ.

וְאֶצְלֵנוּ הָיָה סִבָּה מֵאֵת ה' יִתְבָּרַךְ שֶׁאֲנִי יוֹשֵׁב בִּטְבֶרְיָא: כִּי מִתְּחִלָּה נָסַעְתִּי עַל אֹפֶן שֶׁאֲחוֹתִי יֵשׁ לָהּ בַּיִת לֵישֵׁב עִמָּהּ, וְאַחַר־כָּךְ שֶׁבָּאתִי לְפֹה – וְרָאִיתִי מֵחֲמַת כַּמָּה טְעָמִים שֶׁאֵינִי יָכוֹל לֵישֵׁב עִמָּהּ, וְהָיָה בְדַעְתִּי לִנְסֹעַ לִצְפַת תִּבָּנֶה וְתִכּוֹנֵן – לִקְבֹּעַ עִמָּכֶם יְשִׁיבָתִי, אַךְ מֵה' הָיָה: שֶׁמִּקֹּדֶם הָיִיתִי חוֹלֶה שְׁמוֹנָה יָמִים, וְאַחַר־כָּךְ נֶחְלְשָׁה זוּגָתִי מְאֹד מְאֹד שְׁתֵּי פְעָמִים – וְהָיִיתִי מֻכְרָח לִשְׂכֹּר לִי דִּירָה וְכָל מַה שֶּׁצְרִיכִין לְדִירָה: שֻׁלְחָן כִּסֵּא וּמְנוֹרָה^[3], וּקְעָרוֹת וּקְדֵרוֹת; וּמָעוֹת פּוֹרְחוֹת כְּמוֹ אָבָק, וּמֵחֲמַת שֶׁאֵין אֲנִי בְּקַו הַבְּרִיאָה הַהוֹצָאָה גְּדוֹלָה עַד לִמְאֹד. אַךְ לַה' הַבִּטָּחוֹן שֶׁבְּוַדַּאי לֹא יַעֲזֹב אוֹתִי. וְהָעִקָּר, שֶׁיִּתֵּן לָנוּ ה' יִתְבָּרַךְ בְּרִיאוּת הַגּוּף בִּכְדֵי שֶׁיִּהְיֶה הַגּוּף לְעֵזֶר לְתוֹרָה וְלִתְפִלָּה^[4] – כַּאֲשֶׁר הוֹרוּ לָנוּ רַבֵּנוּ זַ"ל וְתַלְמִידוֹ הַקָּדוֹשׁ, בִּכְדֵי שֶׁעַל־יְדֵי תּוֹרָה וּתְפִלָּה נִהְיֶה מְקֻשָּׁרִים לְרַבֵּנוּ זַ"ל וְתַלְמִידוֹ הַקָּדוֹשׁ.

דִּבְרֵי אֹהֲבְכֶם בֶּאֱמֶת,

נָתָן בֶּן מוֹרֵנוּ יְהוּדָה, זִכְרוֹ לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא

וּפְרֹס בְּשָׁלוֹם לִידִידֵנוּ אֲהוּבֵנוּ בֶּאֱמֶת, וָתִיק וְחָסִיד, הַמֻּפְלָא וּמֻפְלָג, יְרֵא אֱלֹהִים וְכוּ' וְכוּ', מוֹרֵנוּ הָרַב ר' נַחְמָן נ"י^[5]. וּפְרֹס בִּשְׁלוֹם וָתִיק וְחָסִיד, יְרֵא אֱלֹהִים וְכוּ', מוֹרֵנוּ הָרַב נַחוּם זַלְמָן נ"י, וּבִשְׁלוֹם כָּל אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ, וּבִשְׁלוֹם נֶכְדְּכֶם הַיָּקָר מוֹרֵנוּ הָרַב סֶענְדֶירְ'ל – נֵרוֹ יָאִיר לְאֹרֶךְ יָמִים וְשָׁנִים טוֹבִים אָמֵן סֶלָה, אָמֵן כֵּן יִהְיֶה רָצוֹן.