כח

ברוך ה', יום ב' ויחי [יא טבת] תרל"ח, פה עיר הקדש טבריא תבנה ותכונן.

לכבוד ידידי עז, אהב נפשי, בני ממש, ותיק וחסיד, המפלא, מורנו הרב נתן נ"י, עם שלום בני ביתו ובנו היקר מורנו הרב סענדיר חיים נ"י, עם שלום אביך היקר, המפלא ומפלג, ותיק וחסיד, אהב נפשי וכו' וכו', מורנו הרב ר' צבי נ"י.

תהלה לאל חי – ומודה אני בתודה הודאה, שברוך ה' זוגתי תחיה אתמול לעת ערב הקל חליתה וכו' אשר היתה נחלשת מאד מזה – אשר אין להעלות על הכתב; ובלא זה גם־כן היא אשה אינה בריאה; וזה היה צרה גדולה עד למאד, אך ברוך ה' שהפך מ'צרה' ל'רצה'^[269] – וחזרה מעט לאיתנה. וכלנו בקו החיים והשלום; כה אזכה לשמע מכם ומזוגתך תחיה החיים והשלום – בבריאות כל גופה בשלמות – כאשר אנו מתפללים עבורה בכל עת, וכן בבריאות אחיך נ"י בשלמות, ובבשורות טובות מכל אחינו בני ישראל, ובפרט מאהבנו אנשי שלומנו, מכל קרובינו החיים והשלום וכל טוב, אמן נצח סלה ועד.

מכתבך מיום ג' ויגש עם עוד שלשה מכתבים: מבתי תחיה, ומקרובי – קבלתי לנכון, ובודאי החייתני; ה' יתברך יחיה אותך. וגם תשואות חן לידידי אהב נפשי הנגיד ר' חיים קראסין־שטיין נ"י, עם עזרתו תחיה – שהביאו לי המכתבים. אך גדל הדחק והצער שהיה לי מזוגתי תחיה – שראתה שמבתי תחיה יש לי ברוך ה' מכתב, ומבניה שדרים גם־כן בברסלב אין לה שום מכתב, ואפלו בתי תחיה לא כתבה עבורם שום פרישת שלום – אין לשער ואין להעריך; כי כל היום בכתה בבכי גדול – כמו חס־ושלום וכו', רחמנא לצלן, כי אין לה משום מקום מבניה שום ידיעה: הן מטראויצע, והן מברסלב. על־כן אני מבקש ממך עוד הפעם שתחקר אצל ידידנו ר' חיים הנ"ל: אפשר ראה אותם בברסלב, ואפשר שמע איזה ידיעה מהם: אחד מהם שמו ר' אברהם בעריל פיטל, ואחיו אהרן פיטל, והן בניו של ר' נחמן ז"ל – אחיו של ר' הירש גרשון ז"ל, ואחיו של ר' שמשון פיטל – הנפטר בצפת תבנה ותכונן. וגם אפשר הוא אינו מכיר אותם, אפשר נכדו אשר בא עמם – אפשר הוא יודע מהם; ותאמר לנכדם סימן: שבנה אחד אברהם בער נ"י יושב בכפר סטאפקווץ, ובנה השני מורנו הרב אהרן נ"י יש לו כנוי 'אהרן גאון'; ואפשר הוא ראה אותם קדם נסיעתו לכאן, ותכתב לי ותחיה אותה – למצוה גדולה יחשב.

וגם איך שבתי תחיה כתבה לי במכתבה ששלחה מתנה על־ידי ידידנו הנ"ל – ציקר^[270], וגם השני רובל חדש עם עשרה קאפיקע^[271]; לקבל מאתו, ולשלח לי – ותחיה נפשי עתה, ואני אכתב מכתב קבלה לברסלב. ואם תקבל – תחליף אותם בשם, ותקבל מהמעות החצי בישליק עבור אחותי תחיה – שנתת עבורה, והמותר תשלח לי עם המיקער^[272] – ותחיה נפשי וזוגתי.

ועתה באתי להתחיל מחדש בהתחלה חדשה, ולהזכיר אותי ואותך מעסק הנצחי שיש בינינו: אם אתה דולה ומשקה מתורת רבנו ז"ל ותלמידו הקדוש בכל יום כמה שעות בהתמדה גדולה – כי הם חיינו ממש. ותאמין לי, ידידי בני, שאין אני יודע איך יכולין לחיות בלא הם אפלו יום אחד – בהצרות והמרירות אשר עוברין עלינו בזה העולם המר והנמהר, אשר כמעט אין רגע בלא פגע^[273] חס־ושלום. מה אמר לך אחי, אני לומד עתה בלקוטי הלכות, היה בדעתי כמה פעמים לרוץ בשוקים וברחובות ולצעק בקול גדול: הנהיה כדבר הזה?! היש כזה בעולם, צדיק כזה – שהיה לו תלמיד כזה, אשר יכול לפטר כל העולם מן הדין – אם יטו אזניהם לדבריו הקדושים בתמימות ובפשיטות?! אך מה אנו יכולין לעשות – שנעלם מהם אור גדול כזה. אבל אנו – שזכה ה' יתברך אותנו באור טוב כזה, ואנו מאמינים בני מאמינים, על־כן אנו צריכין להטות שכמנו למס עבד – להגות בהם כמעט יומם ולילה, ולקים בזה "מיץ חלב יוציא חמאה, ומיץ אף יוציא דם" – כי הם חמאה של תורה^[274].

ולמען ה' בני בני, תעשה לך עת קבוע ללמד אותם – ותחיה אותך לנצח נצחים, ואפשר תחיה גם אחרים. ותלפת אותם בתפלה ובהתבודדות בכל יום, כי התבודדות היתה הנהגה הכללית אצל רבנו ז"ל^[275], על־כן אנו צריכין לעסק בתפלה זו הרבה; כי רבנו השיג במקום שהשיג שעל־ידי התבודדות יכולין להכניע כל הרע מאתנו ולפעל כל טוב – יותר מכל התעניתים והסגופים, ואנו צריכין להאמין בדבריו הקדושים: לעסק בהם בכל יום – חק ולא יעבר, על־כל־פנים איזה שעה. ואפלו אינם יכולין לדבר, על־כל־פנים לומר: "רבונו של עולם, רחם וקרבנו לעבודתך" – שעה רצופים^[276]. ובודאי כשנהיה חזקים בזה בעקשנות גדול – בודאי ישפיע עלינו ה' יתברך דבורים מן השמים. וחוץ מזה, אמר רבנו ז"ל בפרוש: שכל מה שעובר על האדם בכל יום – בגוף ונפש וממון, יספר לפני ה' יתברך כל לבו; ובפרט שאנו צריכין עוד הרבה לצעק בהם: "אל תשטפני שבלת מים, ואל תבלעני מצולה"^[277].

וגם תחברו עמכם שאר בשרך מורנו הרב אליעזר נ"י, ומורנו הרב העניך נ"י, ועם ר' אברהם נ"י, ועם ר' נתן בן ר' יצחק נ"י, ולדבר עמהם מרבנו ז"ל, ולהודיע להם מהצדיק הגנוז והנעלם – הוא רבנו ז"ל ותלמידו הקדוש. ואנו צריכים לרקד ולצעק גדלת רבנו ז"ל ותלמידו הקדוש, ולחנך את הבנים קטנים בדרך של רבנו ז"ל, כי "מפי עוללים וינקים יסדת עז"^[278].

כי ברוך ה' עתה נמצא כמה בני הנעורים – שיחיו לארך ימים ושנים טובים, מאנשי שלומנו, רק צריכין להבעיר אותם ולדבר עמהם, ועל זה הזהיר אותנו רבנו ז"ל הרבה^[279] – לדבר עם חברו ביראת שמים. ואפלו תנועה קלה כשתפעל אצלם – יהיה טובה להם ולך לנצח נצחים. וכשתלמד ספרי רבנו ז"ל ותלמידו הקדוש בקביעות, בודאי יהיה לך דבורים לדבר עמהם, כי הם מעין הנבע ונחל המטהר מכל הכתמים^[280], וכלי כזה – שעל כל דבר חי שמניחין אותה יכולה לשורר הנגון הנפלא^[281]. ומי יתן ה' יתברך שיזכה אותנו ה' יתברך. וכמה בני הנעורים בודאי זכינו עמהם הרבה, והדבור יש לו כח גדול לנפש הישראלי – לעורר^[282].

ויש לי הרבה דבורים לדבר עמך – אך אי־אפשר על פני הכתב ועל פני השדה, על־כן אקצר ואמר שלום לך ולכל בני ביתך, לבנך סענדיר חיים נ"י, ולאביך היקר, הותיק וחסיד, מורנו הרב ר' צבי נ"י, ולשאר בשרך מורנו הרב אליעזר נ"י. ושלום לכל אנשי שלומנו, לכל אחד ואחד – באהבה עזה, באהבת נפש. ולפרס בשלום עבורי לידידנו הנגיד ר' חיים קראסין־שטיין נ"י עם בני ביתו. וגם לכתב לי אם היה ידיעה מאהבי איזיקל נ"י – היכן הוא.

ובקשתי ממך, שעל כל המכתב תשיב לי תשובה; ואם כתבת איזה מכתב לטראויצע – אם כתבת למעני גם־כן.

דברי אהבכם באמת – כאב לבן יחידי,

נתן מברסלב

ופרס בשלום לידידי אהב נפשי, הנחקק בלבי, מורנו הרב קלמן נ"י.

גם זוגתי תחיה פורסת בשלום זוגתך תחיה, ובשלום בנך נ"י. ואחותי גם־כן פורסת בשלומה, ובשלום בנה היקר מורנו הרב סענדיר חיים נ"י – שיחיה לארך ימים ושנים טובים.

שארת בשרך סאסיא תחיה בקשה ממני שאכתב לכם – אולי תוכלו לשלח לה שני דגים הנקראים ערינג – ותחיה אותה. ואני נותן לה בכל שבוע שמונה טוב^[283], וזה עקר החיות שלה; כי הדחקות שסובלת אי־אפשר לספר על הכתב, כי הם ממש רק חיים בכל החדש רק מזה העסקא, ואתם יכולין להבין הרחמנות שלהם; והיא עשה כל דבר: כובסת, ולושת^[284], וה' יתברך נותן לה כח לסבל הדחקות; על־כן תראו שבכל חדש יגיע להם העסקא. וברוך ה' היא בבריאותה, כי ה' יתברך נותן ליעף כח.

וגם לקנות עבור זוגתי תחיה גם־כן דג אחד.

דברי הנ"ל