לא

ברוך ה', יום א' אדר ראשון שנת תרל"ח, פה עיר הקדש טבריא.

לכבוד אהב נפשי, ידידי עז, אהבי באמת ובתמים, ממש בני, כבוד מורנו ר' נתן נ"י, עם שלום אביו נ"י, עם שלום בנו החכם כבוד מורנו ר' סענדיר חיים נ"י.

תהלה לאל החיים והשלום אתנו, כה אזכה לשמע מכם החיים והשלום וכל טוב סלה.

לפלא בעיני שלא היה לי שלשה שבועות שום מכתב מכם, ועיני כלות למכתבכם, כי חייכם באמת כחיי. ועתה באתי לספר לבבי לפניך, איך שזה עשתי עשר^[297] חדש שלא היה לנו שום מכתב מחתני ישראל נ"י עם שלום בתי ונכדי שיחיה, וגם מבני זוגתי תחיה. ואני בודאי כתבתי להם, בלי שום גזמא, שמונה מכתבים, וגם לחמיך אהב נפשי גם־כן כתבתי כמה מכתבים, ובקשתי מאתו לזרז בני באיזה מכתב – בכדי להחיותנו על־כל־פנים מבריאותם הטוב, ובפרט לזוגתי תחיה – אשר היא בוכה ומיללת כמעט יומם ולילה. והיום בבקר בא מכתב מאומן חתום בהקאנווערט^[298] על רבע ניר בתוך קאנווערט גדול, ועל זה הרבע ניר יש מכתב מר' נתן לירס־מאן לי, ופריסת שלום לאנשי שלומנו, ופריסת שלום מידידנו הותיק וחסיד ר' נחמן הלוי^[299], וגם פריסת שלום לכל אנשי שלומנו; וגם מידידנו ר' איזיק מבוקארעסט, ופריסת שלום לכם ולזוגתך תחיה, וגם מחותני נ"י.

ואני כתב לך העתקה שכתב ליד חמיו מורנו הרב נתן נ"י ולחמותו מרת ברינע תחיה: "אני וזוגתי ובני ביתי, ובתי תחיה, וחתני מורנו הרב שמואל נ"י, ובני נחמן, ובני דוד יוסף נ"י, ובני שמשון נ"י, ובנכם יצחק נ"י וזוגתו – כלם בחיים ושלום"; ואפלו לא חתם עצמו; זה כל האגרת שלו – והפיג רוחי בקרבי. על־כן ידידי אהבי באמת: אפשר יש אצלכם איזה מכתב מחמיך נ"י, אפשר הוא כתב לך עבור בני? מאד יש לי מרה שחורה – שכפי הנראה אין זה כתב ידו, אך אין אחר יודע שם נכדי מבתי חייקי תחיה – כלם בפרוטרוט, על־כן מקשקש רוחי בקרבי. על־כן ידידי, אהבי באמת, אפשר יש איזה דבר מבני, לא תכזב ממני – כי נמס לבי בקרבי. וגם אם יש לך איזה מכתב מחמיך נ"י על מכתבך שכתבת לו.

וגם זה שלשה שבועות אשר שלחתי מכתב למחתנכם מורנו הרב צבי – על האדרעס^[300] ר' יקותיאל קאמינסקא, אם לא שגיתי באדרעסי; על־כן כתבתי מכתב לחמיך, וגם עבורכם כתבתי פריסת שלום. וגם כתבתי מכתב לבני: איך אפשר שלא יכתבו לי בני זמן כביר כזה שום מכתב?! על־כן בקשתי לך, אולי יש לך איזה ידיעה – ותכתב לי ותחיה נפשנו. וגם זה שידידנו ר' איזיקל כתב לי כמה פעמים לכתב לו איזה מכתב – להיות לו איזה ניחא מבני ביתו, כי הוא נע ונד – ואי־אפשר לו לבא לביתו; ואני אם ירצה ה' גם־כן אכתב לו איזה מכתב להחיות נפשו, כי להחיות נפש מישראל אינו דבר רק חס־ושלום – רק כאלו קים עולם מלא^[301]. ומאד בקשתי למהר להשיב לי על מכתבי, ולכתב לי אם ר' דב נ"י הולך אצלכם, ברוך ה', וגם מזוגתך תחיה – מה היא עשה עם בנה נ"י עם בריאות גופם.

וגם לכתב אם נשמעת לעצתי לקבע עתים לספרי רבנו ז"ל ותלמידו הקדוש בקביעות, כי עתה בתוך מעוף מצוקתנו אשר גברו עלינו ועל כל ישראל, אין שום עצה להחיות נפשנו כי אם במים קרים על נפש עיפה – הנובעים מהנ'חל נ'בע מ'קור ח'כמה, וללפת אותם בתפלה ותחנונים; וחוץ מזה, אין עצה אחרת, כי הוא משגב לי ומנוס ביום צר לי^[302]. וכל מה שעובר עליך תרגיל עצמך לספר כל הנעשה עמך לפני ה' יתברך, כי רבנו ז"ל ותלמידו הקדוש מראין לנו שדוד משיח צדקנו יסד מזה ספר תהלים – כל מה שעבר עליו ספר לפני ה' יתברך^[303], ואנו חולים כאלו שצריכין להמשיך רפואתנו ממקום גדול וגבה מאד^[304], וילמד מהם דרכים ישרים ללכת בהם.

גם מאד בקשתי, אולי יש להם איזה ידיעה מאחיך היקר נ"י – איזה ישועה, לכתב לנו. ולפרס בשלום לכל אנשי שלומנו – באהבה עזה, ולומר להם שידידנו ר' נחמן הלוי פורס בשלומכם. וגם לפרס בשלום לבן אחיך מורנו הרב אליעזר נ"י, ולידידנו ר' קלמן נ"י; ולומר לו שבעל הבית שלו הולך כמעט כל יום אצלנו ושואל מה יהיה מזה, והוא עני ואביון.

דברי אהבכם באמת,

 נתן מברסלב

ולפרס בשלום ידידנו ר' חיים קראסין־שטיין. וזוגתי ואחותי פורסים בשלום זוגתך מרת ידאסי לאה תחיה, עם שלום בנה סענדיר חיים נ"י.