בן חביב היה למוהרנ"ת זצ"ל אשר נולד בערב פסח שנת תקס"ח ונקרא שמו בישראל יצחק. ויגדל הילד הלוך וגדול, בהדרכת אביו, עולה במעלות התורה ומתעמק בגמרא ופוסקים. בעודנו עלם צעיר עומד הוא על גדלותו של אביו, רוצה הוא תמיד להמצא בקרבתו, למען יוכל להנות מזיו תורתו ונועם שיחתו. כל הגה היוצא מפי אביו, אצלו היא תורה שלימה, מבין הוא שהארגז עם נרות שהשאיר אדמו"ר זצ"ל נמצא כעת אצל אביו, אך נשואיו מרחיקים אותו מהמצא בקרבתו. האברך הצעיר לא מוצא נוחם, כי אביו חסר לו כאן. נפשו מסתערת עליו, רוצה הוא להיות אדם כשר, ומבלעדי אביו אינו יודע איך. רוצה הוא שיקיים בו אביו מצות ושנגתם לבניך, ואיך יכול כעת בריחוק מקום. לבסוף מוצא לו הבן יקיר פתרון: הוא כותב לאביו מכתב, פורט לפניו מכאובי נפשו, מבקש ברחמים תשובה מהירה, והי' אם המכתב מתאחר, עומד הוא ומצפה בכליון עינים. אוי אבי רחימי, חסר לי מכתבך כעת כאויר לנשימה, כותב עוד פעם ועוד פעם לאביו שירחם עליו, אין הוא יכול להחזיק מעמד בים הסוער והזועף מבלעדי עצותיו הבטוחות. כך מתחיל האב להתכתב עם בנו החביב, אך לא שקטה עדיין נפשו. הוא אינו מסתפק במכתב אחד או שנים, הוא צריך כל יום עצות ודיבורים מאביו, כי מבלעדיו אין לו שום חיות בעולם. מעריך הוא עצמו כשפל אישים, בריר. קלה הטובעת בים, מאותת הוא למציל שיוציא אותו משטף מחשבותיו. כל גל שעובר עליו הוא צריך את אביו, כאן, שידריך אותו איך להנצל מהבלי הזמן הרוצים לסחוף אותו, ולאבדו משני עולמות. עצתו היחידה היא שאביו ימשיך בלי הרף בהדרכתו על ידי כתיבת מכתבים אליו. וכה דברי אביו במענה אליו מיום ב' וישלח תקפ"ד, מכתב ז': מכתבך קיבלתי ביום אתמול והי' לי לנחת גדול, אך היטב חרה לי עליך בני ידידי על אשר אתה מרעיש כל כך על אשר איני רגיל לכתוב לך בכל פעם, כי הלא ידעת שאיני איש פנוי וטרדותי רבים מכמה צדדים וכו', הן על כל אלה תדע שאין בדעתי לשלוח לך אגרת בכל שתי שבועות כאשר כתבת, רק בכל חודש וחודש אראה בעזה"י לכתוב לך אגרת, ואני מזהיר אותך מאד שמעתה תשוב מדרך הזה לצפות בכל יום לקבל אגרת ממני לכלות עינים בחנם ח"ו וכו', ומה שכתבת שאין לך במה להחיות כי אם במכתבי, האמת שדברי ראוים שיהיו חביבים בעיניך ולהחיות נפשך, אבל בכל אגרת ואגרת תוכל להחיות עצמך זמן רב בעזרה"י, ובפרט הלא ספרי רבינו זצ"ל בידך המלאים אוצרות גדולות, אוצרי אוצרות של יראת שמים והתגלות אלקות בדרכים נפלאות השוים לכל נפש גדול וקטן, נער וזקן, הפוך בהם והפוך בהם וסיב ובלה בהם, שאין לך מדה טובה מהם וכו' וכו', ע"כ. אך השתוקקות הר"ר יצחק לאביו הולידה הצמיחה פרי ובמשך הזמן הוציא מפרי עטו של אביו (ממה שזכינו שיודפס) יותר מארבע מאות מכתבים מלאים עצות והדרכות התעוררות והתחזקות בעבודת השי"ת. השתוקקות ר' יצחק פתחה לבו של מוהרנ"ת שיקד כאש בהשתוקקות נמרצת להשי"ת כל ימי חייו, ובהגיע מכתב מבנו יקירו מצא לו אביו מקום להביע רגשי נפשו, כדבריו במכתב כ"ח מיום ד' חיי־שרה תקצ"א: מכתבך היה לי לנחת גדול, כי אני רואה שמכתבי עושים רושם טוב אצלך ובאמת כולם נכתבו בתשועת ה' על ידי גודל תשוקת הרצונות והכיסופין שלנו להש"י. נא בני חזק ואמץ ותתמיד בלימודך הטוב ללמוד כמה שעות בכל יום וגם לומר תהלים ותפלות וכו' וכו', ע"כ. ההתכתבות עם ר' יצחק לא עלתה בנקל למוהרנ"ת זצ"ל, ובפרט בשנים של תקצ"ה—תקצ"ט. עיין מכתב קפ"ט: ...כמה יגיעות אני צריך להתייגע בענין המכתבים שיגיעו אליך, והכל מחמת המחלוקת שעי"ז מתייראים מהכת לצים וכו', ע"כ. הרגשת ר' יצחק במכתבי אביו ומדת דרך ארץ כלפיו מבהילים הם. למדים אנו ממכתבו שבסוף הספר מיום א' פקודי תקצ"ב וז"ל: ...לדעתי לא נמצא שום אב בעולם שיקיים ולמדתם את בניכם כמו שרומעה"ק מקיים בי, כי זה עיקר הלימוד ללמוד עצות ודרכים להתחזק בעבודת השם ות"ל כבר קבלתי מרומעה"ק כמה וכמה עצות ודרכים קדושים איך להתחזק בעבודת השם, כן יזכינו שאזכה לשקוד על דלתותיך יום יום בתמידות, ואזכה לקיים היטב כל דבריך הק' בגו"ר לזכות לישב על התורה ועבודה בתמידות ולא אסור מרצונך הק' ימין ושמאל, רק לקיים כל מה שאשמע מפיך תמיד בקדושה וטהרה בשמחה וטוב לבב מרוב כל. דברי בנו המצפה שיתקיים בו בן חכם ישמח אב בכל האופנים הק' יצחק צפה אדמו"ר מוהרנ"ת למרחוק והזהיר כי יגנזו מכתביו למען יעמדו למשמרת לדור האחרון, כנזכר בכמה ממכתביו ואציין במקצת. במכתב מ"ה משנת תקצ"א: ...ותשמרו מכתבי היטב, כי אצלי בעצמי הם דברים יקרים מאד ומתחדשים בכל פעם מאתו ית' בחסדו הגדול. וכן שם מכתב פ"ד מיום ו' עש"ק מחרת יוה"ב שם ה' תקצ"ג: ...תראה האגרת לאנ"ש החפצים באמת, ותחזור ותצניעם אצלך, כי הם דברים יקרים וצריכים לשומרם, כי יהיו נצרכים בעזה"י להחיות נפשות רבות בחסדו הגדול ית', ע"כ. ובמכתב ר"פ מיום ג' פר' תזריע ת"ר: ...האגרת לא תעתיק, רק לאנ"ש הנאמנים תראה בביתך ותגנוז אותו למשמרת, למען ידעו לדורות מה שעבר על האנשים שזכו לקבל אורות נשגבים חידושי תורה כאלה המחיין ומשיבין כל הנפשות לנצח וכו', ע"כ. ובמכתב שמ"ה מיום ג' וישלח תר"ב: ...ותגנוז מכתבי זה כי יהי' נצרך בימים הבאים בעזרה"י. גם כל מכתבי תגנזם ותשמרם כדרכך ולא תגלה אותם כ"א לאנ"ש, ע"כ.
כמה שנים אחרי פטירת מוהרנ"ת זצ"ל נתעורר הגה"ק הרב מטשעהרין זצ"ל לאסוף מכתביו ובאחד מימי ר"ה עלה על הבימה והכריז כי כל מי שיש לו מכתבים ממוהרנ"ת זצ"ל יביאם למען יעתיקו דבריו ויודפסו להחיות עם רב הצמאים לדבריו הק', כי מוהרנ"ת זצ"ל, חוץ ממה שכתב לבנו ר' יצחק זצ"ל, כתב בכל עת מכתבים לאנ"ש בכלליות עניני אדמו"ר ובפרטות לחזקם ולעוררם לעבודת השי"ת, כנזכר בהקדמת המכתבים וז"ל: ...לבד מה שהיה צריך כמעט בכל יום לכתוב מכתבים הרבה ובאריכות דברים המשיבין את הנפש לאנשים רבים מאנ"ש אשר זכו לשתות בצמא את דבריו כידוע וכו', והן עתה שמנו על לבנו לחפש אחר מכתבים שלו המפוזרים בין רבים מאנ"ש, לא השגנו אחד מששים, כי זה שנים רבות אחר הסתלקותו זצ"ל וא"א לקבצם עוד, וכו', ע"כ. גודל החביבות שהראו המתעסקים בקיבוץ מכתביו היא שעמדה לנו לברכה ונעתיק דברי המתעסק בהג"ה למכתב צ' וז"ל: אמר המעתיק תחילת המכתב הלז לא מצאתי רק מעט מסופו, ואמרתי גם זה להעתיקו, כי מי שיזכה להביט בו ובכל המכתבים בעינא פקיחא יראה בעיני חושיות שכל דיבור ודיבור מושרש בו רפואות תעלת נפשינו לרפאתה מחלאת זהומתינו ולהדביקה באור פני מלך מהקב"ה אלקים חיים, מעמקי שאול תחתית ומתחתיו, כי הם נובעים ויוצאים ממאמרות טהורות מזוקק שבעתיים של רבינו מוהד"ג זצוק"ל זי"ע, אשר יש בהם כח וחיות להחיות ולהשיב נפש כל ח־. בבחי' ואציעה שאול הנך, ובבחי' ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים והשתחוו לה' בהר הקודש ביראה שלימה על ידו בירושלים אכי"ר במהרה במהרה, על כן טרחתי בעזה"י להעתיק כמעט כל דיבור ודיבור, כי מהם תוצאות חיים, ע"כ.
בנוגע למטפל בהעתקת וסידור המכתבים, עמדתי משתומם כי ראיתי שני עמודי עולם מעידים ולא נמצאו לכאורה דבריהם מכוונים. א. הגר"א בר"נ מטולטשין זצ"ל כתב בספרו? "שיחות וסיפורים" דף ס"ז סי' נ' (דפו"י) כי אביו קיבץ וחיבר המכתבים בכרך אחד, עיי"ש. ב. מצד שני נשמע כמה פעמים מפ"ק הגר"א שטרנהארץ זצ"ל וכן כתב בהקדמת הפרפראות לחכמה כת"י עם הוספות שהעתקנו לקמן כי שמע מזקנו הרב מטשעהרין שקיבל על עצמו לשמש את מוהרנ"ת אחרי הסתלקותו בקיבוץ מכתביו שבס' "עלים לתרופה", עיי"ש. אך אחרי התבונני מצאתי כי הדברים הם מבוררים, והוא: כי בידינו ב' ספרים, א' "עלים לתרופה", וב' "מכתבי מוהרנ"ת". ספר "עלים לתרופה", הוא קובץ של רוב מכתבי אדמו"ר מוהרנ"ת זצ"ל. חלק א' של הספר הוא מכתבים משנת תקצ"ו עד שנת תר"ה, אח"כ מתחיל עוד פעם מכתבים משנת תקפ"ב עד שנת תקצ"ד והדבר פלאי: למה סידרו המכתבים בצורה זו? אלא שהסבר הדבר הוא, כי חלק ראשון של ספר "עלים לתרופה" סידר הרב מטשעהרין זצ"ל והוא כתב את הקדמת הספר, אך צירפו בזה גם את המכתבים שאסף הר"ג מטולטשין, והמכתב הראשון בחלק ב' מתחיל מתאריך כ"ו ניסן שנת תקפ"ב, שהר"א בר"ג מזכירו בספרו, עיי"ש. מכתבים אלו, משנת תקפ"ב עד שנת תקצ"ד הם המכתבים שהיו בידי הר"ג מטולטשין. אחרי הסתלקות שני מאורי עולם אלו (הר"ר נחמן מטולטשין נסתלק בכ"ו ניסן תרמ"ד והרב מטשעהרין נסתלק בשנת תרנ"ג) , קיבצו ב' אוספים אלו והדפיסום בברדיטשוב בשנת תרנ"ו. ספר הנקרא "מכתבי מוהרנ"ת" מכיל את המכתבים משנת תקפ"ו, תקצ"ד ותקצ"ה. המכתבים האלו שמכונים בשם מכתבי מוהרנ"ת היו בידי הרה" ח ר' אלטער מטעפליק זצ"ל בעל "ההשתפכות", חתן הר"ר נחמן מטולטשין זצ"ל. הוא מזכיר את המכתבים במכתבו הנדפס בספר "שארית ישראל" מכתב ל"ב וז"ל: "גם ידע כבודו אשר שלחתי ע"י גיסי ידידינו המופלג ר' אברהם חזן אחר חג הסוכות כשנסע לירושלים את המכתבים של שנת תקצ"ד וצ"ה שלא נדפסו עדיין, בכדי להדפיסם שם, אנא יזכיר את גיסי הנ"ל שישתדל להדפיסם אם על ידו בעצמו, או ימסרם ליד ידידינו המופלג ר' שמעון נ"י מקרמנטשאק שהוא ידפיס כמו שכתב לי כבודו מכבר" וכו', ע"ב. ואעתיק שער הספר: ספר "מכתבי מורנ"ת". המכתבים אשר לא נדפסו עדיין בספר "עלים לתרופה", נדפס ע"י הנגיד ר' שמעון סיליטינסקע נ"י בעיה"ק ירושלים תובב"א בשנת כ'תבי ד'נ'ת' לפ"ק [תר"ע]. בשנת תר"צ כינס הרה"ח ר' אהרן ליב ציגלמאן זצ"ל את כל המכתבים שנדפסו בעל"ת ובמכתבי מורנ"ת ובתוספות, הרבה מכתבים מכת"י שלא נדפסו עד אז. סידר והדפיס מחדש את המכתבים, כמבואר בהקדמת המלבה"ד בהוצאה שניה, ושילב את שני שמותיהם יחד "עלים לתרופה" ו"מכתבי מוהרנ"ת". בשנת תשט"ו נדפס עוד הפעם בניו־יורק ע"י הר"ר יעקב דב הלוי נ"י בצירוף מפתחות על המכתבים. בשנת תשכ"ח נדפס בירושלים ע"י ר' אריה ויינשטאק נ"י. חלק ממכתבי מוהרנ"ת ז"ל שהועתקו מכת"י הדפסתי בספר "אמונת אומן". המכתבים ע"פ רוב מה ששלח מוהרנ"ת לתלמידו הר"ר אפרים בר"נ זצ"ל בעהמ"ח ספר "ליקוטי אבן".
תם ונשלם