יט

וְעִקַּר תִּקּוּן הַמִּשְׁכָּן הָיָה בִּשְׁבִיל שֶׁיֵּלֵךְ עִמָּם בַּמִּדְבָּר, שֶׁפֵּרְקוּהוּ וְהֶעֱמִידוּהוּ בְּכָל פַּעַם, וְהוּא מְרַמֵּז עַל הַחֻרְבָּן וְהַגָּלוּת, שֶׁכָּל קִיּוּמֵנוּ הוּא עַל־יְדֵי בְּחִינַת תִּקּוּנֵי הַמִּשְׁכָּן הַנַּ"ל, בִּבְחִינַת (שְׁמוֹת לח, כא): "אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן" - 'מִשְׁכָּן בְּבִנְיָנֵיהּ, מִשְׁכָּן בְּחֻרְבָּנֵיהּ', כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ זַ"ל (בְּסִימָן יא, אוֹת ד'), וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (שְׁמוֹת רַבָּה נא, ג): 'לָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ מִשְׁכָּן? שֶׁמִּתְמַשְׁכֵּן בַּעֲו‍ֹנוֹתֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל', הַיְנוּ שֶׁמּשֶׁה רַבֵּנוּ כְּשֶׁרָאָה עֹצֶם הִתְגַּבְּרוּת וְהִתְגָּרוּת הַסִּטְרָא אָחֳרָא כָּל כָּךְ כָּל כָּךְ, עַל־כֵּן עָשָׂה תִּקּוּן כָּזֶה שֶׁאֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה יִגְמֹר תָּמִיד אֶת שֶׁלּוֹ, עַד שֶׁתָּבוֹא הַגְּאֻלָּה שְׁלֵמָה שֶׁתִּהְיֶה עַל־יָדוֹ, בִּבְחִינַת (קֹהֶלֶת א, ט): "מַה שֶּׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה", הַיְנוּ שֶׁיּוּכְלוּ יִשְׂרָאֵל לְעוֹרֵר בְּכָל פַּעַם בְּחִינַת הַתְּפִלָּה הַנַּ"ל, עַד שֶׁיַּמְשִׁיכוּ בְּכֹחוֹ בְּכָל פַּעַם כָּל הַתִּקּוּנִים הַנַּ"ל, עַד שֶׁיְּעוֹרְרוּ הָרֵיחַ טוֹב וְכוּ', שֶׁהוּא בְּחִינַת מָשִׁיחַ שֶׁיָּבֹא עַל־יְדֵי־זֶה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם (אוֹת י) עַל פָּסוּק (בְּרֵאשִׁית מט, טו): "וַיַּרְא מְנֻחָה כִּי טוֹב" וְכוּ' עַד "וַיְהִי לְמַס עֹבֵד" וְכוּ', עַיֵּן שָׁם.